קבוצה מונחית:
קְבוּצָה: מַאֲרָג אֱנוֹשִׁי חַי, נוֹשֵׁם וּמִתְפַּתֵּחַ ; מֶרְחָב מנטאלי מְשֻׁתָּף ; יֵשׁוּת דינאמית שֶׁמִּתְקַייֵּם בָּהּ מַעֲרָךְ הַשְׁפָּעוֹת גומלין ; תּוֹפָעָה חֶבְרָתִית בְּמִסְגַּרְתָהּ אֲנָשִׁים מְתַפְקְדִים כְּמִכְלוֹל רְגָשׁוֹת, צְרָכִים, וּרְצוֹנוֹת ; מַעֲרָךְ חָבַרְתִּי בַּעַל מִבְנֶה יְחָסִים שֶׁמְּבֻסָּס עַל גְּרוּיִים וּתְגוּבוֹת ;

קבוצה מונחית כוללת לפחות 3 אנשים שהתארגנו לפעול יחד בטווח זמן ומקום מוגדרים, להשגת מטרות מוסכמות בהובלת איש מקצוע. בקבוצה כזו המשתתפים מתנסים באופן פעיל, מוחשי וחווייתי במה שמוגדר כתחום בו הם מעוניינים לשפר לעצמם את איכות החיים ולהשיג לעצמם רווחה, התפתחות ולמידה. במסגרת מפגשי הקבוצה המנחה מאפשר למשתתפים לקדם את עצמם באמצעות שיטות העבודה בהן הוא בקיא.

קבוצה מונחית יכולה להתקיים כפעילות חד-פעמית, קצרת מועד, או מתמשכת, בקרב קהלי יעד שונים ומגוונים מבחינת גיל, מין, מקצוע, תפקיד, תחום עניין וכד’.

בקבוצות הללו מתקיימות מספר תופעות מעניינות שהכרות עמן עשויה לשפר לאין ערוך את ההנחיה ולהעניק הן למנחה והן לחברי הקבוצה חוויה של משמעות ורלוונטיות באופן מיידי ובאווירה נינוחה:

1. השתתפות בקבוצה היא עניין שכולנו מקיימים על בסיס יומיומי. כולנו שייכים לקבוצות כאלה ואחרות – משפחה, כתה, חוג, מקום עבודה, איגוד מקצועי, מועדון חברתי וכד’. עם זאת, הצטרפות לקבוצה חדשה היא מהלך שרב בני האדם חווים בו מצב של רגרסיה. המעמד הזה מחזיר אנשים למעמדים המופנמים בזיכרון בקבוצות עבר: הילד בכתה שהמורה מתעלמת ממנו, החייל בפלוגה שכולם מצפים ממנו, הספורטאי, הבדחן או השתקן. ה”הוא ש…”. בנוסף, מעצם ההתנסות הפעילה החשופה והחושפנית, מכניסה אנשים לדילמה ואמביוולנטיות רגשית – להיחשף ו”מה יגידו?” או להישמר ו”מה יצא לי מזה?” זה הדלק של הדינמיקה הקבוצתית בקבוצה בכלל ובקבוצה מונחית בפרט. אם מכירים את זה ומכירים בזה – ניהול הקבוצה אפקטיבי לאין שיעור.

2. לקבוצה מונחית יש חיים משלה והיא משפיעה על כל חבריה. מדובר במה שנקרא “רקמה אנושית אחת חיה…”. מערכת של השפעות גומלין. מרקם שבנוי על סדרת גירויים ותגובות. כשמבינים את זה מבינים שאין “מי התחיל” או “מי אשם”. מדובר בסביבת תלות וכדי לעצור או לשנות מהלך יש לעשות הסכם של: 3-4, כולנו שומטים יחד את כלי הנשק ומכריזים על הפסקת אש.

3. אנשים שמגיעים להשתתף בקבוצה מונחית מגיעים עם כל מיני רעיונות בראש – יש להם ציפיות שמתבססות על המילים שהיו כתובות בהזמנה ועל האסוציאציות שהן עוררו אצלם. יש להם רעיונות על איך הדברים צריכים להיות בהתאם לקבוצות אחרות בהן השתתפו. יש להם תמונה מופנמת של קבוצה, וזה באמת סוד מקצועי שהרבה אנשים לא יודעים, שיש לכל אחד מאיתנו תמונה כזו. בעצם, כשאנחנו באים לקבוצה, אנחנו עושים כל מיני דברים כדי להרגיש בה נח ואחד מהם הוא לשחזר את התמונה הזו. לפי התמונה הזו אנחנו מצפים מהמנחה להיות כמו ההורים לפי המושג שיש לנו על הדבר הזה שנקרא ‘הורים’, שמן הסתם קשור להורים הפרטיים שלנו ומחברי הקבוצה – האחים. אנשים מפתיעים את עצמם כשהם מגלים כמה הם מתאמצים לגרום ל’אחים’ להיות כמו האחים שלהם האמיתיים וכמה מאמץ מושקע בתימרון המנחה לפעול כמו ההורה ה”ראוי” או פשוט – המוכר, בהתאם לתמונה המופנמת.

4. יש עיקרון פסיכולוגי כזה שיוצר מצב שבו אנשים בקבוצה מוותרים, באופן בלתי מודע, על חלקים רגשיים, מנטאליים או התנהגותיים בעצמם תמורת הגדלת חלקים אחרים, שהם יותר אוהבים. ככה חיים יחד בשלום. קוראים לזה ‘עיבוי’ או ‘הפקדה’ של תכנים רגשיים. בשפה היותר פשוטה קוראים לזה ‘תפקידים בקבוצה’. זה מנגנון שמפשט את החיים יחד ועושה אותם פשוטים לכולם. עד ש… עד שזה נעשה יותר מדי קיצוני ומישהו מרגיש שהוא נכלא בתפקיד לא נעים. בהתחלה זה כביכול השתלם לו, אבל בהמשך – הוא מתחיל להיות חסר נינוחות ואפילו תוקפני. אז מתחיל מאבק סמוי ולא מודע על זה שיש לחברי הקבוצה אינטרס רגשי בלתי מודע להשאיר אותו בתפקיד. נוצר כדור שלג שמקצין את ההבחנות בתפקיד וקבלנו שעיר לעזאזל… שזה שיעור מרתק בפני עצמו וחשוב מאין כמוהו.

5. לקבוצה מונחית יש רובד גלוי ורובד סמוי. כמו מודע ותת מודע. בכלל היא מתנהלת, מתנהגת ומתאפיינת בכל מה שאדם מתאפיין. באופן דומה לבן אדם היא גם מתפתחת בתהליך צפוי מלידה עד מוות כשבדרך היא עוברת את כל השלבים, במידה והיא מוחזקת נכון – ינקות, התפקחות, התבגרות, התמסדות ובסוף – היפרדות. מנחה טוב יכול לעזור לקבוצה לעבור את כל התהליך עד תומו וכל שלב לסיים בחוויה בריאה של התפתחות ובשלות לעבור בניחותא לשלב הבא. אם לא יודעים את זה אז מחמיצים הזדמנות מאד מוחשית ליצור תהליך חיובי ומשמעותי עבור המשתתפים.

6. אנשים משתייכים למספר קבוצות בו זמנית (כולל השתייכות זכורה או מדומיינת לקבוצת התייחסות מסויימת) ומעבירים תכנים המעסיקים אותם מקבוצה לקבוצה. באופן זה נוצר מצב שהמעגל הקבוצתי משקף עולמות מקבילים של קבוצות השייכות השונות. ולמה זה חשוב לדעת את זה? כי מערכת האסוציאציות שלנו מעבירה אותנו מהחווייה שמחוללת ‘כאן ועכשיו’ לחוויות מורחקות יותר שמתחוללות ‘שם ואז’. באופן זה ניתן, אם מכירים ומבינים את המנגנון, לייחס משמעות לדוגמאות, אסוציאציות, זיכרונות, הערות אגב, ואפילו בדיחות, שנראים לכאורה בלתי קשורים. ככה, במקום להשתיק אותם ולתת חוויה של “מורתיות נזפנית” ניתן לעשות בהם שימוש לטובת כל הקבוצה ולטובת הנושא, למרות שהם “של מישתתף אחד”. אם יוצרים הזדהות, ומראים את הרלוונטיות של הדברים לכולם ולמה שמתרחש ‘כאן ועכשיו’ משיגים גם חוויה של משמעות, כבוד, הכרה והוקרה וגם מתבלים את הנושא במה שקיים פה, מתחת לפנס. זה יוצר וואווו… התהליך הסמוי מופיע במלוא הדרו באופן גלוי, מרתק, וממחיש… תנסו את זה…

7. למי שמוביל קבוצה מונחית יש השפעה אדירה על מה שמתחולל במרחב המשותף, בין אם הוא עושה דברים שמשפיעים על הפרטים ועל הקבוצה ובין אם הוא לא עושה. וגם פה אנשים נוטים לחשוב שאם הם לא עושים אז הם ניטראליים… אבל הניטרליות לכאורה נתפסת כהימנעות, התנשאות, חידלון או הפקרה על ידי המשתתפים. רגרסיה… כבר אמרתי?

8. אחד מסודות הקסם של תהליכים בקבוצה מונחית מתבסס על עקרון ההנחיה. מדובר ביחסים מורכבים בין מנחה לקבוצה. יחסים אלה משפיעים ברובד הסמוי הן על המנחה והן על הקבוצה. תכנים רגשיים שעולים למרכז הדיון באופן גלוי או סמוי מפעילים הן את המנחה והן את המשתתפים, לרוב באופן בלתי מודע. בלשון פשוטה ניתן לאמר שהמנחה והמשתתפים מדביקים אחד את השני בתכנים האלה, שהבעיה איתם שהם יוצרים ערפל רגשי שמקשה להתבונן ניכחה על הדברים ולהבחין במה שמיזדמן ועולה בקבוצה. התופעה הזו, שמכונה בעגה המקצועית ‘תהליכים מקבילים’ משמשת כלי להבין מה קורה בקבוצה. מה שעובר על המנחה משקף ו/או מישתקף גם בקבוצה. התבוננות כזו תומכת בפיענוח הרמזים שהקבוצה מספקת באשר לשאלה – מה עובר עליה כעת?

מכל זה ראינו שבקבוצה מונחית הרבה חומר רגשי זורם מתחת לשטיח. חומר שכדי לעבוד איתו נכון רצוי לסדר לו “מיכל” – כלי שיכיל אותו. מדובר במרחב מנטאלי או אנרגטי שנמצא בתודעה. אבל כדי שהוא יהפוך למרחב משותף חייבים לבסס הסכמות והבנות. אלה יוצרות את חווית הודאות ומפנים אותנו להשגת משמעות מהקבוצה. יש לזה מבחינת המנחה גם מניע מקצועי – הרי זה מה שבאנו לעשות וגם מניע שיווקי שכן אם לא נצליח לייצר מרחב כזה ואנשים לא יקבלו משמעות הם לא יבואו שוב או אפילו יפרשו תוך כדי. מיכל כזה מאפשר לנו לתת להם תחושה של מוגנות. שאנחנו שומרים עליהם מכל מיני שדים שעלולים לצאת מהם, מחברי הקבוצה ואפילו מאיתנו.