איך מחזיקים קבוצה תהליכית באחריות, במקצועיות ובביטחון, ואיך מוציאים את המיטב מהמעגל הקבוצתי בלי כריזמה מולדת ובלי כושר מנהיגות?
ולמה הרבה אנשים שלמדו הנחיית קבוצות כמעט ולא מנחים?
ואיך כל זה קשור לכסף?

נתחיל ב-למה הרבה אנשים שלמדו הנחיית קבוצות כמעט ולא מנחים?
פשוט, כי אין להם כל מה שבאמת צריך כדי להחזיק קבוצה תהליכית מהתחלה עד הסוף באחריות, מקצועיות וביטחון.

מה באמת צריך?
יש שיגידו – מיומנויות הנחיה.
בעזרתן אפשר להתמודד עם הכל.
להחזיק כל קבוצה בכל מצב ולהגיע איתה לכל מטרה.
אבל, בשביל זה, קודם כל צריך קבוצה.
ועדיף קבוצה של אנשים שרוצים את מה שמציעים להם.
וגם באמת רוצים לעשות את הדרך.
אחרת – צריך יהיה למצוא אליהם דרך.
וזה לוקח זמן. וזמן שווה כסף.
גם שלנו וגם שלהם.
וסבלנות. שאין בדרך כלל למי שיושב בקבוצה.
ובסוף – או שזה יצליח או שלא

לא עדיף ללכת אחרת?
ביקום מקביל – הם כבר מחכים בכיליון עיניים לצאת לדרך.
רק איתנו הם רוצים לעשות את הדרך.
הם מעדיפים אותנו כי הם סומכים עלינו.
ומשוכנעים שאת מה ואיך שהם יקבלו אצלנו הם לא ימצאו בשום מקום אחר.
בשביל זה הם צריכים להבין שמה ואיך שהם יקבלו ממאיתנו הם לא יקבלו בשום מקום אחר.
וכדי שזה יקרה צריך לדעת, לא רק מה להציע אלא גם למי, ומתי, כדי שהם יבינו שהם ממש, אבל ממש,
רוצים וצריכים את זה.
צריך גם לדעת איך להציע, ולהציע בלב שלם, בלי לדחוף או לשכנע, כי אחרת זה פשוט לא יקרה.
וגם להרגיש בנח לדבר על כסף – במקצועיות, באחריות ובביטחון.
ואז צריך שהם ירגישו (ובצדק), שהם בידיים טובות, הכי טובות שיש.
הם מרגישים שקבלו את מה שהובטח להם. ש”סיפקת את הסחורה”.
ורק לחשוב מה היה קורה אם הם מרגישים שקיבלו מעל ומעבר לציפיות…

כן, אני יודעת, ייתכן שזה נשמע לא אמיתי.
או לא אפשרי עבורך.
כרגע.

למרות זאת זה ממש אמיתי. בדוק.

פה נכנס האינטרנט והכלים הדיגיטאליים.
ופה נכנסים גם כלים מיוחדים לתכנון קבוצה, וגם תכנים שימושיים מקוריים שקוסמים (שוב – בצדק),
לאנשים שהגדרת כמתאימים להשתתף בקבוצות שפתחת.
וכשאתה מרגיש בבית בקבוצה הזו שדימיינת אותה, אתה בטוח בכל צעד ששמת על הנייר כשתכננת אותה.
שלם עם כל פעולה שעשית בשיווק.
עומד מאחורי כל מלה שנתת, וכל הבטחה שיצאה לך מהפה.
ואז, כשמתקבצת קבוצה, מיומנויות הנחיה עושות ניסים וניפלאות באופן מיידי.

הנחית קבוצות של המאה ה-21 למנחים עצמאים.
(ובינינו, מה הסבירות לעבוד כשכירים בתור מנחי קבוצות?)

ועוד לא התחלנו ממש לדבר על כסף.
כמה צריך להרוויח כדי לתת לקבוצה שרות מקצועי איכותי, אחראי, וראוי לשמו?
קודם חשוב להגיד שצריך שישלמו לך.
לא רק בגלל שמגיע לך. ולא רק כי למדת המון והוצאת על זה המון כסף. וגם לא בגלל ההשקעה שלך בקבוצה.
ולא רק בגלל שגם אתה רוצה להתפרנס בכבוד.
בעיקר כדי שלא תצטרך השלמות הכנסה שיגנבו לך את הפוקוס מהשרות המקצועי
שמגיע למשתתפים בקבוצה שלך לקבל ממך.
אז אפשר להגיד שמגיע ללקוחות שלך לקבל את הזכות לשלם לך סכום ראוי?
לא אמרתי חזירות קפיטליסטית.
אני מדברת על הכנסות שיכולות לפרנס אותך בכבוד ולהשקיע בעסק,
כדי שיוכל להתפתח ולמצות ממנו את המיטב לכולם, כולל כסף לשיווק, ייעוץ ושירותים
שמשחררים אותך להתעסק בעניינים של העבודה שלך

אני מניחה שיש לך בידיים זהב שהעולם יכול להרוויח ממנו לא מעט.
ואם העולם מרוויח חשוב שגם אנחנו נרוויח לא?
מן מעגל רווחים כזה שכולם נהנים ממנו.

כשהסכמנו על זה, אז עדיף שהם ישלמו בשמחה.
כשהם מבינים שהם יחידי סגולה שזכו לקבל ממך שרות.
שהם נבחרו על ידך.
הם מרגישים שהם יקרים ללבך.
שהשרות שהם מקבלים ממך מושקע ומדוייק להם.
מותאם בדיוק בשבילם.
אז כן, הכנסה ראויה לשמה מאפשרת לך להגיע פנוי מרעשי רקע ולהיות נוכח ובמיטבך.
עכשיו, יכול להיות שהקולות בראש שלך אומרים – ישלמו לי הרבה כסף… הם בטח מצפים לתמורה.
אני אצליח לעמוד בציפיות ולפרוע את השטר? אני יכול להיות בטוח שאצליח לספק את הסחורה?
והתשובה?
למה שלא? (כמו שאבא שלי היה אומר, כי גם בראש שלי רצו שאלות כאלה).
אפשרות אחת – כי הם לא מכירים אותך.
למרות שהם יודעים שיש לך מיומנויות הנחיה (עם תעודות), הם לא יכולים להיות בטוחים בשום דבר.
אפשרות אחרת – הם רוצים. ממש רוצים להשתתף בקבוצה הזו.
והם יודעים שהם מקבלים תמורה בעד הכסף שהם משלמים.
הרבה לפני שהם נרשמו לקבוצה.
איך?
אתה מפורסם. מהאינטרנט.
והם כבר שמעו שהם עומדים לקבל הרבה יותר ממה שיקבלו בכל מקום אחר תמורת אותו הסכום.
למה? כי יש לך דרך לעשות שימוש בכלים אינטרנטיים שמוזילים לך עלויות
ומאפשרים לך לגבות מהם מחירים הוגנים למרות שהם מקבלים הרבה יותר ובתנאים הרבה יותר נוחים.
כולם מרוויחים מזה.
עכשיו הם כבר משלמים למנחה שהם בחרו בלב שלם כי הם מרגישים שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה.
הם כבר מרגישים שהם מכירים אותו באופן אישי.
ויש להם תחושה עמוקה שהוא מכיר אותם.
הם סומכים עליו. ומראש.
יודעים שמדובר בבעל מקצוע בעל שם עם מוניטין של מומחה בתחום.

אז עכשיו – מה צריך כדי להחזיק קבוצה תהליכית מהתחלה עד הסוף באחריות, מקצועיות וביטחון?
מה צריך כדי שיתמסרו, יהיו מעורבים, ישתתפו מתוך הבנה שזה לוקח אותם קדימה,
בלי דיונים מתישים והתמקחויות, והצעות ייעול מייאשות שמסיטות מהעניין.
וגם בלי לסתום פיות לאף אחד בדרך.
ולהספיק את החומר בלי לפספס את התהליך.
ובכלל, להנחות באווירה טובה שמאפשרת להגיע בזמן למטרה עם כל המשתתפים.
יש הרבה מנחים שלמדו בקורסים להנחית קבוצות את כל המיומנויות הנידרשות להחזקת קבוצות.
מעטים זוכים להנחות והרב בכלל לא יודע מאיפה להתחיל.
אני עצמי למדתי, וגם לימדתי בקורסים כאלה ללימודי תעודה.
וגם אני התברברתי.
(היום אני יודעת שלא באמת היתה לזה הצדקה, פשוט לא היו לי את הכלים הדרושים למנחה עצמאית)
עיקר ההשקעה והפוקוס של לימודי תעודה (ויש לומר שבצדק מבחינתם,
שהרי מדובר בתחום ידע מקצועי תיאורטי מאד מוגדר שנועד להכשיר בעלי מקצוע), היא על מקצועיות שמתחילה כשהקבוצה מתכנסת וניגמרת כשהיא מתפזרת.
אז לומדים ולומדים ולומדים עוד ועוד ועוד מיומנויות הנחיה
כדי שאפשר יהיה להנחות במקצועיות כל קבוצה להגיע לכל מטרה,
ובעצם, מסתובבים סביב הנקודה המאד קריטית – למה צריך להכשיר את עצמנו לכל קבוצה,
אם בסופו של דבר מתמקצעים בסוג מסויים של קבוצות? ומה אחר כך? איך יוצאים משם לדרך עצמאית?

ומה קורה כשנידרש לשבץ תכנים במערך הזה של הדינמיקה הקבוצתית?
הרי רק דינמיקה קבוצתית, שהיא קריטית בפני עצמה כדי לספק שרות איכותי במפגש במתכונת קבוצתית, לא מספיקה. אנשים מגיעים לקבוצות סביב נושא מסויים שהם מעוניינים לקדם.
כך שבאתגר התכנים, ההפעלות והתרגילים והקשר ביניהם לניהול הדינמיקה הקבוצתית,
הם מוצאים את עצמם מתמודדים לבד.
וכל זה עולה הרבה כסף, לוקח הרבה זמן, ובסוף – מרב עצים לא רואים את היער.
יותר מדי תיאוריה ופחות מדי כלים שימושיים שניתן ליישם בפשטות. ובמקצועיות.
או לחילופין, יותר מדי כלים מעשיים בלי התאמה אישית.
יותר מדי בוגרי קורסים להנחיית קבוצות לא מנחים.
הם לא יודעים מה הם בעצם מציעים ומתברברים הרבה זמן עד שמוצאים, ויותר מדי מהם פשוט מתייאשים בדרך.
מבחינתי זה מצב לא אפשרי.
ויש דרך אחרת!
במקום להכשיר אותך כבעל מקצוע לא נידרש בעליל,
אני מציעה לראות בהנחיית קבוצות כלי מקצועי אל ובתוך התחום המקצועי הייחודי שלך!
ומהנקודה הזו, ניתן לשאול את השאלה מחדש – איך מחזיקים קבוצה תהליכית באחריות, במקצועיות ובביטחון בלי כריזמה מולדת ובלי כושר מנהיגות?
והתשובה?
הכל מתחיל מאחורי הקלעים.
הרבה לפני שהקבוצה מתכנסת, והרבה מעבר למיומנות בהנחית קבוצות.

אז קצת מאחורי הקלעים – מי אני?
למי שעדיין לא פגש אותי באינטרנט (או מחוצה לו), נעים מאד.
בת-חן שפירא.
אני מנחה בהכשרתי ומנחה בהווייתי.
כשאני מנחה, אז ה’קבוצה’ היא כדור הבדולח שלי. ‘רואה בקבוצה’.
כשעין אחת על התוכן. העין השנייה על התהליך והעין השלישית בוחנת את הקשר ביניהם.
כשאני מנחה אני כל כולי ‘שם’. במרחב של הקסם הקבוצתי, בעולם ומלואו שהקבוצה יוצרת.
תמיד הייתי מנחה. למרות שלא ידעתי את זה.
הרבה לפני שלמדתי הנחיית קבוצות והרבה לפני שהפכתי את זה למקצוע, או ליתר דיוק – לכלי מקצועי. ולעסק.
אומרים שהפכתי את המקצוע לדרך חיים, אני אומרת שהפכתי דרך חיים למקצוע, עשיתי מזה עסק.
איזה מקצוע? שאלה טובה.
והתשובה? קודם כל מה לא? לא מנחת קבוצות ‘כל יכולה’.
אם הייתי עוד מנחה מקצועית אף אחד לא היה מקשיב לי עכשיו.
הפכתי אותו לאמצעי. התמחיתי בתמיכה באנשים שהחיידק הקבוצתי בוער בהם והם שואפים להתפרנס מזה בכבוד.
לממש את הפוטנציאל שלהם ושל מה שעבודה קבוצתית מאפשרת, גם להם וגם למשתתפים בקבוצות שלהם.
מה כן?
מהרגע הראשון הרגשתי שאני עוף מוזר בשדה הזה של הנחית קבוצות.
ולא חסכו ממני את ה- “חייבת לעשות אחרת”, “ממציאה דברים”, “מסבכת”‘
“מה קשור שיווק להנחית קבוצות?” “וכסף לא קשור להנחיית קבוצות”.
אבל… הסטודנטים שלימדתי קלטו מה שאני לא קלטתי הם גילו את עצמם ואת הדרך שלהם לגדול.
הם למדו לדייק ולהתאים לעצמם את דרכם המקצועית.
עבורי זה היה טבעי, מתבקש וברור מאליו, מבחינתם – זה היה מעל מעבר לציפיות, במובן העמוק של המילה.
עם השנים גיבשתי את הניסיון וההבנות לשיטה סדורה להנחיית קבוצות ולהכשרת מנחי קבוצות.
יצרתי כלים בהתאמה אישית כדי לתת לכל מנחה ומנחה את האפשרות להיות שם במלוא עוצמתו,
במיטבו ולגלות את דרכו להוציא את המיטב של כולם מהמעגל הקבוצתי.
אז… מה באמת צריך כדי להנחות קבוצה באחריות, בביטחון ובמקצועיות?
השאלה הזו מעסיקה אותי הרבה מאד שנים.
לימדתי הנחיית קבוצות. לימדתי בקורסים ללימודי תעודה מספיק מחזורים של תוכניות הכשרה למנחי קבוצות
כדי להבין שמשהו מתפספס פה בדרך.
איכשהו, הבנתי שהאתגר הגדול שלנו כמנחים עצמאים, שמקבלים הזדמנות מלקוחות שמעוניינים בשרות שלהם
ומוכנים להשקיע בזה כסף הוא לא פשוט.
כי כשהכסף נכנס לתמונה השד הפיננסי יוצא מהבקבוק ומתערב בתהליך הקבוצתי.
הוא עומד מאחורי הרבה מאד שיקולים בקבלת החלטות.
גם של מנחים וגם של משתתפים בקבוצות, וכל שכן, של מזמינים מטעם ארגונים כאלה ואחרים.
כך שאם עד עכשיו האתגר היה אתגר פשוט יחסית, עכשיו הוא כבר אתגר מורכב מאד.
למי אנחנו מחוייבים בכל רגע ורגע? למזמין? למשתתף (שלא נגיד למשתתפים, ברבים)?
לאמת המקצועית שלנו? לפרנסה שלנו? ליושרה האישית ולשקט הנפשי שלנו?
ומה מגיע על חשבון מה? ועל חשבון מי?
ואיך שלא יצא שכרנו בהפסדנו? ואם לא יזמינו אותנו שוב?
מאד לא נעים וגם, הרי הרי בסוף צריך ללכת עם משהו למכולת…

כאן כבר עולות וצפות שאלות לא פשוטות:
איך לפתוח לדיאלוג בלי להיסחף ולהזמין להתנסות בלי שהעניינים יצאו משליטה ובלי להגרר לסתימת פיות בוטה ופוגענית? איך לאפשר בלי להתפשר ושאף אחד לא ישתלט על המרחב? ואם יצופו דברים שאין לנו כלים לטפל בהם או יתפתח עימות פוגעני?
איך להחזיק סמכות בלי להיות מפקד צבאי ואיך להיות שם עבור אלה שמתכנסים לתוך עצמם עד כדי היעלמות? איך לכוון את התהליך, להספיק את החומר ולהשיג מטרות בזמן בלי לאבד אנשים בדרך? איך להפיק ערך מכל דבר כולל במקרים שמישהו מתחיל לדבר ושוכח לסיים בלי לכוון אליו חיצים?
איך לעשות שההפעלות יעשו את העבודה ומצד שני לא יהפכו לפסטיבל, ואיך לשזור בעדינות בין תובנות, ידע, התנסות בכלים ועיבוד מידע לתהליך פתוח, בטוח שמרגישים בו שמשהו רציני ועמוק באמת קורה?
איך מבססים חוויה של אמון בקבוצה, ובעיקר בנו, כמנחים – במקצועיות שלנו, תחושה שיש על מי לסמוך,
יש מי שרואה אותנו ושומר אותנו על הפסים. נמצא שם בנוכחות, פניות והקשבה, בלי לחץ ובלי מתח.
רוח גבית שמאפשרת להתקדם למטרות, גם, ובעיקר כשכל אחד מושך לכיוון שלו בלי לצאת מהכלים ובאווירה טובה,
בלי להיבהל, בלי לאבד את העשתונות ובעיקר – בלי לאבד את הקבוצה.
איך עושים את כל זה בנחת? בנינוחות?
התשובות התחילו להתבהר לאט, אבל בטוח.
קודם כל – עניין האינטרנט.
הרומן שלי עם הרעיון הדיגיטאלי נולד במחזור הראשון שלימדתי, כשאנשים הוציאו מחברות ומחשבים.
הם היו עסוקים ב-מה אמרת? אפשר ארגע לאט את המשפט הזה? חייכתי וחזרתי ‘על החומר’.
ידעתי שאחרי שהם יקבלו במייל את הקבצים עם תוכן מובנה ומפורט, הם כבר בכלל לא יוציאו את המחברת.
ואכן. אני הייתי זו שבקשתי להוציא אותה כדי לכתוב תובנות.
הבנתי שכשהפחד לפספס נירגע, אפשר להקדיש את תשומת הלב ביתר פניות למה שקורה בקבוצה
ולהתנסות בביטחון בלי רעשי רקע על החמצה והפסד.
הבנתי שמתבקשת גישה אחרת ללימודי הנחיית קבוצות ולהכשרת מנחי קבוצות עצמאים.
המעבר בין מומחיות מקצועית לפרנסה ראויה עובר דרך תודעה עסקית, תחושת ערך ותודעת כסף.
הרבה (מדי) מנחים שוברים לעצמם את הענף שהם יושבים עליו. מתיישרים לפי התעריפים הציבוריים (שביננו, הולמים הרבה פעמים את אותן שיחות פנימיות שרובנו מכירים – אני עוד לא מספיק… ומה יהיה אם… ואולי יקרה ככה וככה..) ועובדים כמעט בחינם.
לעומתם, מנחה מוכר ומפורסם, בעל שם ונוכחות מקצועית מאד מדוייקת באינטרנט,
מנוסה ומיומן בקבוצות הדגל שגם תפורות עליו בדיוק
וגם תפורות באופן מאד ספציפי ורלוונטי לאוכלוסית יעד שנוגעת ללבו,
נתפס, אוטומטית כמעט, כסמכות מקצועית
והשתתפות בקבוצה בהנחיתו נתפסת כזכות גדולה ושווה כל השקעה.
מעבר לכך, המבנה המודולארי של קבוצות שמתקיימות בחדר,
באופן פרונטאלי ומקבלות השלמה באמצעים דיגיטאליים מספק בדיוק את מה שצריך
ומאפשר לו לקיים את ההבטחה שלו במקצועיות, אחריות ובטחון.
הוא מאפשר לתת הרבה יותר באותו המחיר בלי לצאת בהפסד – win-win במיטבו.
והתהודה עושה את שלה. הופכת למנוע של שיווק מפה לאוזן. חבר מביא חבר.
המוניטין שלו מתפשט. מדברים עליו כשם דבר בתחום המאד ברור ומאד ספציפי.
הוא נחשב לספץ בתחומו. עם הצלחות מוכחות.
כבר פונים אליו. מפנים אליו. והוא כבר לא צריך להתכופף ולהתיישר לתעריפי המדינה,
גם אנשים פרטיים וגם גופים ציבוריים מתיישרים לתעריפים שהוא החליט עליהם.
אנשים מבינים את עוצמת הרווח שלהם מהשתתפות בקבוצה והעלות נראית להם זניחה לעומתה, ובצדק.
הם מתייחסים אליה כהשקעה בטוחה. וגם זה, בצדק.
להפוך למנחה מפורסם באינטרנט, שלא כמו בעידן הרדיו והטלוויזיה כל אחד יכול.
אין חסמי כניסה. מידע מקצועי מועיל הופך לכח משיכה.
וככל שנפיץ יותר תכנים נוכל לבסס את השם שלנו כאוטוריטה, ‘אחד שיודע’. אחד שיש לו מה להגיד.
בעל דעה שיש לו ‘מילה’, כזה שהשם שלו נישלף אוטומטית כשסוגיה בתחום שלו עולה.
סמכות מקצועית, דמות עם משמעות, האורים ותומים בתחום מאד ספציפי בעניין מאד רלוונטי
לאוכלוסיית יעד מאד הומוגנית שנוגעת ללבנו ואנחנו נוגעים בלבה.
העניין הוא להפיץ תוכן מקורי, ייחודי, שימושי, מזוקק, מהודק ומדויק.
הוא כבר עושה את העבודה ויוצר את התהודה.
זהו!
לא עוד מנחה ‘מקצועי’ עם תעודה על הקיר, אלא מנחה מקצוען.
ספץ בתחומו וספץ בקבוצות שבהן הוא מיומן. יודע מה הוא עושה ולמה, מבין ויודע איך להגיד את זה.
יש הגיון מקצועי מאחורי ההחלטות שלו.
הוא מסוגל להבטיח וגם לקיים כדי לצאת בלב שלם לדרך באחריות, מקצועיות ובטחון.
וכבר לפני שמתכנסים – גם המנחה וגם המשתתפים מרגישים בבית, בטוחים שהם נמצאים במקום הנכון.
שהקבוצה הזו נולדה ממש ובדיוק בשבילם. מתאימה להם כמו כפפה ליד.
כל מה שנשאר למנחה זה להגיע נינוח, רגוע, סבלני ופנוי להקשבה, גם למה שנאמר וגם למה שלא נאמר,
להתבונן, לאסוף מידע להפוך למעין ססמוגרף אנושי שקורא את תמונת המצב,
גם של כל אחד מהמשתתפים וגם של הקבוצה, יחד ולחוד.
לקיים דיאלוג סמוי עם הישות הקבוצתית כדי לזהות בדיוק מה מציק לה ומה היא צריכה כדי להתפתח ולממש את הפוטנציאל שלה, של חברי הקבוצה ושלך, כמנחה.
להגיע לקבוצה נינוח, כל תשומת הלב שלו מוקדשת לקבוצה, משאבי ההנחיה שלו פנויים,
החומר מוכן מראש, הוא “עובר” מובן, מעניין, מקורי וחדשני – “בדוק” על ידי המחזורים הקודמים,
ומכאן – לא משנה מה המחיר, תמיד ירגישו שקבלו יותר ממה שמצופה תמורת כזה עושר שמכסה אותם מכל הכיוונים.

הנחיית קבוצות שמתייחסת, משפיעה ומעצבת חווית לקוח של שביעות רצון,
ועם הבניה נכונה, גם עם טעם של עוד.
וב-מק-רה ה’עוד’ כבר תוכנן וכל מה שנשאר הוא להציע, לעיתים קרובות אפילו זה לא נחוץ.
(הם כבר מבקשים בעצמם עוד).

התפטרתי מכל המקומות בהם לימדתי והעברתי את עצמי את הדרך הלא סלולה,
שהלכה והתגבשה בלי שיהיה מי שיראה לי את האור בקצה המינהרה. היו רגעים של שבירה וייאוש בדרך.
שאלתי את עצמי מה אני עושה בכלל, שלא נדבר על הנשמות הטובות שהסבירו לי שאני סתם מתעקשת
ולמה אני חייבת לסבך את עצמי ואת העניינים. אבל זה היה חזק ממני.
עברו כמה שנים, עשיתי כמה וכמה דברים שהביאוני עד הלום.
התמודדתי עם הנטייה הטבעית שאין לי לטכנולוגיה, התמודדתי עם החששות,
שלא נגיד פחדים מהיציאה לאינטרנט באמירה לא מגובשת מצד אחד ואפשר להגיד אפילו מתריסה מהצד האחר.
הלכתי בין הטיפות, כדי לא לירוק לבאר שניזונתי ממנה כמה וכמה שנים טובות,
דייקתי ודייקתי ודייקתי עד שהבנתי שפיצחתי את הנוסחה. נוסחת הנוכחות. נוסחה של דיוק והתאמה.
וידאתי שהיא עובדת. בדוק, כמו שאומרים, ולא רק לי.
גם לכל המנחים שליוויתי בדרכם העסקית-מקצועית בשנים האחרונות.
כשהבנתי שאני יכולה להציע להצטרף אלי לדרך בביטחון, אחריות ומקצועיות לקחתי על עצמי ליצור מסגרת שמובנית ומותאמת למה שבאמת צריך. גם בשביל בטחון וגם בשביל אחריות מקצועית.
לבנות תהליך הכשרה שמשקיע את עיקר האנרגיה בבניה של קבוצות בתהליך דיוק, סינון והתאמה שמתחיל בדיוק פנימי, דרך תכנון המרחב הקבוצתי שיתן מענה לצרכי ההתפתחות של הקבוצה והמשתתפים בה,
ממשיך בתהליך התמחור, השיווק והפרסום שמזמין את אוכלוסיית היעד המתאימה,
דרך תהליכי המיון ופתיחת הקבוצה ולאורך חייה, כולל בשלבי הסיום, ואפילו אחריהם.
לא צריך לחכות, לקוות ולהתפלל לקבוצה שתפורה עליך בדיוק.
אפשר לתפור אותה בדיוק לפי הגזרה שלך.
וכשזה זה – אז זה זה!
בדיוק זה!
אפשר להבטיח הבטחות, לעמוד מאחוריהן באחריות, בביטחון ובמקצועיות.
(בדיוק כמו שאני עושה עכשיו, איתכם)

והנה הסוד מתגלה.
גם מקצועיות, גם אחריות וגם בטחון לא נולדים במפגשי הקבוצה.
הם מתפתחים ומתגבשים מאחורי הקלעים ובאים לביטוי במפגשים האלה ומשתפשפים עוד יותר עם הניסיון.

ולא. זה אמנם לא קורה בין רגע,
אבל זה ממש לא צריך לקחת 20 שנה.

אני מזמינה אותך לצאת איתי לדרך.