תהליכי פרידה וסיום קבוצה: ‘לסגור מעגל’

הנחת המוצא של תהליכי פרידה וסיום קבוצה, סוף התהליך הקבוצתי, מות הקבוצה כישות, היא שהקבוצה מתקיימת על פני 2 צירי זמן – זמן שעון וזמן תהליך (השלמת מהלך – התחלה, גוף, פרידה – מלידה עד מוות) שהמנגנונים הלא-מודעים שואפים ליצור הלימה ביניהם מכיוון שסוף התהליך הוא לא רק תזמון טכני אלא גם התמודדות פסיכולוגית.
התמודדות עם תהליכי פרידה וסיום קבוצה הם חלק בלתי ניפרד מהאפשרות להרחיב את מינעד ההתמודדויות ולהתנסות בפרידה באופן אחר וחדש, בריא ומעצים יותר ולסגל מיומנויות רגשיות-חברתיות חיוניות יותר שעשויות לעמוד לרשותנו תמיד בפרידה וסיום קבוצה.

ממה וממי נפרדים בתהליכי פרידה וסיום קבוצה?
מהישות הקבוצתית, מהתהליך על מטרותיו, תכניו דרכי הלמידה ושגרת הסטינג, מחברי הקבוצה או מחלקם, מהמנחה ומהרגלים ודפוסים.

כדאי לקחת בחשבון, כשמתכננים תהליכי פרידה וסיום קבוצה שנקודת הסיום היא רגע המכיל בתוכו את הסיכום (התבוננות לעבר), את הניתוק (ההווה), ואת הבניית ההמשך (התכוונות לעתיד). רגע הניתוק הוא רגע בלתי נסבל מבחינה רגשית מכיוון שהוא ניתפס כעמידה בפני ריק, ולכן הוא מעורר חרדה, כך שבני אדם עושים דברים רבים כדי להימנע ממנו. החרדה, באופן לא-מודע מובילה את האדם לרגרסיה. זאת הסיבה שניתן לצפות בהתנהגויות דומות לכאלה שהתרחשו בתחילת התהליך.
המטלה הרגשית לקראת רגע הסיום היא לבנות תחושה של חווית התנסות חיובית ובונה. מכיוון שלעיתים קרובות זמן השעון במציאות מסתיים לפני זמן התהליך כדאי לעורר את המודעות לסיום ולטפל בו באופן מודע. להבנות מראש תהליכי פרידה וסיום קבוצה ולשבץ אותם בתוכנית. להקצות להם זמן מספיק כדי שלא רק שהם יהפכו למשמעותיים, הם “ישפכו אור” בעל ציביון של משמעות על התהליך כולו אם נוביל אותם נכון.

ולא מדובר באתגר פשוט.
יחד עם זאת מדובר באתגר הכרחי.
מבחינה מקצועית, נשאף, כמובן, שמקסימום חברי קבוצה יפיקו את המקסימום מהתהליך הקבוצתי.
מבחינה עסקית-שיווקית, נשאף, כמובן, לאותם ההישגים.
הצלחה ושביעות רצון בקרב משתתפי הקבוצה, תחושה של משמעות ושהיה שווה כל רגע, היא הישג ששווה לנו להשקיע בו מחשבה, זמן ותשומת לב.

מה קורה בתהליכי פרידה וסיום קבוצה?

בדרך כלל, כדי להימנע מעימות עם הניתוק אנשים מתמקדים בעבר (סיכום והפקת לקחים) או בעתיד (בניית המשך המהלך).
הבחירה בהתמקדות זו או אחרת, באופן בו היא מתבצעת, קשורה בקשר ישיר עם חוויות העבר, כך שאדם מפעיל את אותו דפוס פעם אחרי פעם. קשה לזהות דפוסים אלה כי התחכום שלהם, הגיוון, ועומק המעטפת הצורנית שלהם נבנים בתוך קונטקסט משתנה.
חשוב לציין כי דפוסי הפרידה של חברי הקבוצה פוגשים את המנחה, שגם הוא עומד בפני הסיום, ומפעיל את דפוסי הפרידה האופייניים לו.

מקובל לחשוב על תהליכי פרידה וסיום קבוצה כעל “מוות קטן”, ואכן, הניסיון מראה כי תגובות של אנשים לסוף הקבוצה דומים לתהליכי אבל, כפי שהגדירה אותם קובלר-רוס (המוות חשוב לחיים 2002)היא מונה שלבים בעיבוד האבל, כשחשוב לציין שלא כל אחד עובר את כל השלבים, ולא כולם מגיבים בהם באותה עוצמה ובאותו אופן:

ההלם וההכחשה – הצורך להכחיש ולהתעלם מהסיום המאיים שבא לביטוי ע”י העלאת נושאים המצריכים טיפול ועיבוד מתמשך, ארגון ההמשך, ביטוי של תחושת מיצוי ש”הוכנה מראש” מבחינה רגשית “מבעוד מועד”, או לחילופין, הפחתת ערכו ומשמעותו של התהליך שהיה.
הכעס – ברגע שהאדם תופס באופן שכלי שהסיום מתקרב, ומבין שמה שהיה כבר לא יהיה, מתחילים לצוף רגשות כעס והאשמה בעוצמה גבוהה. אנשים מגיבים להבנה כי הוחמצו הזדמנויות, אך עדיין מתקשים להפנים זאת מבחינה רגשית. ביטוי הכעס הוא כלי המשמש להפנמה.
המיקוח והמחאה – שלב זה מקבל ביטוי של התחושה כי רק עכשיו התחיל ה”דבר האמיתי”. משך זמן ההכנה היה ארוך וההתפתחות היתה איטית למדי, ועכשיו בשלה הנכונות לעבודה. בשלב זה אין נכונות לקבל, שיכלית ורגשית, את הסיום ומתחיל מקח ומחאה על התזמון של הסיום. תופעה מוכרת בשלב זה היא ביטויים של התנהגויות נסיגתיות, ותופעה אחרת היא ניסיון לקבע מנגנון להמשך התהליך באופנים שונים.
העצב והארגון מחדש – תחושת העצב מעידה על התחלה של עיכול הסיום כעובדה מוגמרת. בשלב זה מתקיים צמצום רגשות ומיעוט אינטראקציה ומתקיימת הסתגרות פנימית שמנוצלת לעיבוד, הפנמה וסיכום. התוצאה היא ניסיון לארגון מחדש של “החיים שאחרי”.
הבחירה הלא-מודעת של האדם בדגש על שלב מסוים, ויישומו בעומק ובאופן מסויים יכולה להצביע על דפוסי פרידה שכדאי להיות ער אליהם – אם כדי לחקור אותם ואם כדי להגיב אליהם באופן בונה במסגרת תהליכי פרידה וסיום קבוצה.

חשוב לתת את הדעת על כך שאין קשר מובן מאליו בין הרגע בו מתוכננים תהליכי פרידה וסיום קבוצה לבין השגת המטרות המוצהרות, למעט העובדה שבבחינת התהליך יש מקום לבדוק האם המטרות האופרטיביות והכלליות היו ריאליות ולא להתמקד בתחושות אכזבה שעלולות לנבוע מהעמדת ציפיות לא ריאליות. כדאי לראות כי כל אחד יכול היה לעשות את אשר הוא יכול היה לעשות בשלב זה בחייו, בהרכב ייחודי זה של נסיבות נתונות, לכן רצוי להתייחס בסלחנות למה שנעשה ולסקור את הנעשה באופן חיובי ובונה כדי להפנים את ה”יש” וללמוד למלא את ה”אין”.

כשתהליכי פרידה וסיום קבוצה אוספים את כל מה שהיה ומאפשרים
‘לסגור מעגל’ (תרתי משמע), החוויה של תהליך משמעותי עם קבוצה משמעותית
הופכת לחוויה מכוננת שמהווה ערך מוסף משמעותי על מטרות הקבוצה המוצהרות,
ולא משנה באיזה נושא עוסקת הקבוצה.

שיעור על תהליכי פרידה וסיום קבוצה
מתוך קורס הנחית קבוצות טקסט דיגיטאליות עם עירד אייכלר

כדי להפוך את תהליכי פרידה וסיום קבוצה למשמעותית ולסיים את הדרך המשותפת בפרידה בריאה ומושכלת מומלץ להתייחס לכמה רבדים בו זמנית:
להווה – פרידה עם הפנים ל’כאן ועכשיו’: טקס מעבר – כיבוד, תעודות ומתן משוב על ולמרכיבי הקורס האנושיים – למנחה, לקבוצה, למשתתפים ע”י כל אחד לכל אחד. בהתייחס למטרות המוצהרות ו/או המוסכמות שהוגדרו בהתחלה ולמדדי ההצלחה שסומנו.
לעבר – סיכום עם הפנים אחורה במבט רטרוספקטיבי ואינטרוספקטיבי המטרה במטרה להשיג הכרה ולתת ערך ומשמעות למה שהיה. בסיכום חשוב להתייחס גם לרמת הפרט וגם לרמת הקבוצה כישות, גם לרמת התוכן וגם לרמת התהליך.
לעתיד – סיום עם הפנים קדימה – כוחה של הצהרה: מה אני עומד /רוצה/מבקש לעשות ומה האתגרים העומדים בפני בבחינת השלמת מה שלמדתי.

על הדרך להקים קבוצה דיגיטלית במהירות האור
על גבי פלטפורמה לקבוצות תמיכה דיגיטליות
למנחי ומובילי קבוצות
משתתפים, מנחה, אפשרות לאנונימיות, התחברות מכל מקום

עוד על תהליכי פרידה וסיום קבוצה ב קובץ PDF - לחץ כאן

אם הפוסט הזה הואיל לכם במשהו,
אני יותר מאודה לכם על שיתוף שלו ברשתות החברתיות.
וכמובן, אשמח גם לשמוע מה דעתכם בנושא פה - למטה בתגובות.
להתראות בחדרי הסדנאות,
בת-חן

לפוסטים נוספים בקטגוריית 'מיומנויות בהנחיית קבוצות וסדנאות'