מרכז המעגל הוא חלום שלא היה לו אומץ להיחלם
הוא היה שם…
וכמו היפהפיה הנירדמת המתין.
למתישהו.
אולי למישהו.
אולי למשהו.
מפעם לפעם הרים את ראשו המנומנם.
התריע על קיומו וחזר למחוזות מהם הוא הגיע.
ומכיוון שחלומות מטבעם להתגשם
פשוט הפסקתי להפריע לו.
כמעט בעל כורחי.
אבל רק כמעט, כי באיזשהו שלב נעניתי לקריאה.
בדרך אמרו לי שאני משוגעת.
שזה רעיון יומרני.
שזה דורש טכנולוגיה מורכבת.
אז אמרו.
וגם קצת צדקו.

והטכנולוגיה? הטכנולוגיה לא עשתה לי חיים קלים.
זה לא בא לי טבעי.
נהפוך הוא.
התקלות בדרך איתגרו, אבל לצידן – אנשים טובים שעזרו בנדיבות.
מנחים שנענו ובאו לתת מהידע שלם בשמחה. נירתמו לפרוייקט.
ה-כלי להגשמה: כוחה של קבוצה ו… מיומנויות הנחייה.
אספתי את הידע שלי ושל עוד מנחים, אנשים טובים שמצאתי בדרך
וקיבצתי את כולו בפורמט אינטרנטי כדי שיהיה נגיש, זמין ושווה לכל נפש.
במהלך שנתיים הכנתי עוד ועוד חומרים, ראיינתי אנשים שעשו קצת יותר מדבר או שניים בחייהם המקצועיים והנה, הקמפוס הדיגיטאלי קם ועומד, חי, נושם ומתפתח ועוד היד נטויה.

ב-12/4/2016 מלאו לי 50.
מצאתי שזה זמן מתאים ללכתוב יומן מסע.
חזרתי במינהרת הזמן אחורה לרגעים שהפכו לתובנות.
הרגעים שהביאונו עד הלום.
מקווה שהדרך שעשיתי תעורר להשראה את היצירתיות ואת הכלים המקצועיים שמשמשים בדרך להגשים.
ותודה גדולה לכל מי שהיה שם בדרך
בת-חן