בלוג מסע…

זו זכות לתת שרות.

זו גם זכות לקבל שרות.

ושרות איכותי. כזה שתורם, מסייע ובעיקר רצוי למי שמשתתף בסדנא.

מעשה שהיה כך היה:

קבלתי טלפון ממכרה בשעת לילה מאוחרת.

היא דברה בלחש.

“אני מדברת מהשירותים. ברחתי מסדנא. סיום כייף לצוות במקום העבודה.”

??????????????

למה לברוח מסדנא?

היום כייף אמור להיות כייף, לא?

“זה הפך לסיוט. הביאו לנו מנחה שעוברת אחד אחד ומנתחת אותו.

אומרת דברים על קולגות שאני לא רוצה לשמוע.

זה חשוף.

הרגשתי שהסבב מתקרב אלי אז הלכתי לשירותים.

התקשרתי לשאול אותך אם מותר לה לעשות דבר כזה?”.

נשמתי עמוק.

קבלתי לא מעט פניות מסוג זה.

השאלה היא לא מה מותר לה.

השאלה העומדת על הפרק היא מה מותר לך?

מותר לך לא לשתף ולא להשתתף.

מותר לך לא לשתף פעולה.

מותר לך לא להיות שם.

מותר לך לעצור אותה.

ובעניין השאלה אם מותר לה? – מי הוא זה שמתיר או לא מתיר?

מי שהזמין אותה עבור הצוות?

ארגון מקצועי שמפקח על כללי האתיקה?

הקדוש ברוך הוא, בכבודו ובעצמו?

אחרי כל השאלות האלה, התשובה נישארת בידיים של המשתתף:

מה הוא רוצה ומה הוא צריך?

למה התכנסה הקבוצה והאם זה מתאים לו?

מתאים לו כרגע, בשלב זה של חייו?

מתאים לו בסביבה האנושית הזו?

מתאים לו בדרך הזו?

האם מישהו שאל מישהו

מה מתאים ולמי?

למה ומתי?

ה-כלי להגשמה: שירותיות – את מי ואת מה אנחנו משרתים?

תודעת שרות מחזירה אותנו לשאלה – למה התכנסנו ‘כאן ועכשיו’?

זו זכות לתת שרות שמקדם, שמסייע, שמישהו רוצה לקבל.

כל דרך אחרת מעוררת אנטגוניזם.

והרי המטרה של קבוצה מונחית באשר היא תמיד תהיה

להתקדם, להתפתח, ללמוד, לשפר.

מה הועילו חכמים במישנתם

אם במקום זה נגרום לאנשים לסגת לאחור?

להיבהל? לחשוש?

ואפילו – להיפגע?

המקרה הזה, שהיה קיצוני אבל לא בלעדי

גרם לי לשבת ולאסוף רשימה ארוכה של שאלות.

השאלות האלה הן צ’ק ליסט,

זכותם של צרכנים לקבל עליהן מענה

וזכותם של מנחים להבהיר את כוונתם.

כמנחה – מומלץ לעשות בו שימוש על תקן ‘בחן את עצמך’

כמשתתף בקורסים וסדנאות – על תקן – ‘בחן את השרות שעומד בפניך’

בת-חן

קישור לרשימה