‘כמה עולה’ ולמה לא יפה לדבר על ה’גועל נפש’? על ענייני תמחור, כסף ותחושת ערך בהנחית קבוצות

מחשבות על כסף

כסף זה לא גועל נפש. כסף הוא צורך קיומי של כולנו. הוא הדם שזורם במערכות כלכליות.
אולי לא בכדי נתבעו בעברית ביטויים כגון דמי כיס, דמי מחוייבות, דמי אבטלה, דמי חבר, דמי משלוח, דמי חסות, או דמי לידה.

יחד עם זאת, עם השנים נטענו על הכסף משמעויות שקופות, שרובנו לא מודעים להן.
איכשהו, הוא הפך לבעל משמעות משל עצמו.
הוא נתפס כמעיד על ערך ועל אמון ולכן מחייב.

יחד עם זאת, עם השנים נטענו על הכסף משמעויות שקופות, שרובנו לא מודעים להן.
איכשהו, הוא הפך לבעל משמעות משל עצמו.
הוא נתפס כמעיד על ערך ועל אמון ולכן מחייב.

כבעל מקצוע, בשעה שאנחנו “דורשים” מחיר גבוה אנחנו מעבירים מסר שיש לנו בטחון מלא שיש ערך רב עבורך במה שאני אתן ואני ראוי לאמון שאכן כך הוא.
אז קודם כל – זה לא דורשים. זה נוקבים במחיר.
וזה לא עניין סמנטי.
אנחנו עסק, עשינו את החשבון שלנו – וזו עלות ההישתפות בסדנה.
דבר שני – את האמון כדאי לבסס קודם.
קצת קשה מאדם לצפות אמון מלא במישהו שהוא פגש פעם ראשונה. אז מה אם הוא מבטיח הבטחות? ואפילו עם כוונות טובות ונקיות.
ופה עומדת לרשותנו האוטוריטה וההכרות המוקדמת.
האמון שהלקוח ביסס על סמך ההכרות שלו עם הדמות שלנו דרך התכנים והפרסומים באינטרנט.
כולל, ובעיקר, פרסומים של לקוחות מרוצים שממליצים.
דבר שלישי – להיפרד מכסף זה עניין (במקרה זה של הלקוח), וגם לקבל כסף זה עניין (במקרה זה – שלנו).

בעולם הקבוצות והסדנאות, שבעיקרו מבוסס על יחסי אמון וחלופות ערך, הכסף, או ליתר דיוק, גובה התשלום, נתפס בהתאם לכמות השעות של המגע בין בעל המקצוע למשתתפים ולא בהתאם לערכן, לעלות החלופות האפשריות או לעלות המאמץ שבעל מקצוע משקיע בעבודתו בסדנה או השקיע כדי להכשיר את עצמו (כמו ברפואה לדוגמא). מאידך, איכשהו, נוצר מצב שמנחים מאמינים שבשל העובדה שהנתינה היא המשמעות של העבודה שלהם, היא אינה יכולה “להתלכלך” ב’ענייני כסף’. 

מסיבה זו, לפחות ברובד הגלוי והמודע, הם נמנעים מלנקוב בסכומים שמאפשרים להם לחיות ברווחה ולהתמיד בעשייה משמעותית.
פה עולה עוד סוגיה שקשורה לכמות הסדנאות מול איכות השרות – האם עבודה מקצועית במחירים לא מספקים שמחייבת אותנו לרוץ מסדנה לסדנה באמת מאפשרת לנו לתת שרות מקצועי איכותי?

ובנוסף – איך משפיע גובה התשלום על הדינמיקה בסדנה?
אדם שבוחר להשתתף בתהליך קבוצתי, תהיה מטרתו אשר תהיה, ‘רעב’ למשהו. משהו חסר בחייו.
תמורת ה’משהו’ הזה הוא מוכן להקריב ‘משהו’ אחר – כסף או זמן (שהוא שווה ערך כסף) או מאמץ, שגם הוא יכול להיות מתועל להכנסות כלכליות.
הניסיון מראה שהמשוואה הזו משפיעה על ההתנהגות שלו בסדנה והתהליך הקבוצתי כולו. 

ככל שגובה ה’רעב’ גבוה יותר, הצורך שלו בסיפוק גדול יותר והוא יהיה מוכן להקריב הרבה יותר.
וככל שהוא הקריב יותר הוא מצפה לשבוע (שביעות רצון).
כשרצונו מושבע הוא נינוח.

אולם, בשעה שרצונו לא מושבע, חוסר שביעות הרצון שלו הולך ומתפתח לתיסכול, כעס ואפילו תוקפנות, שבאה לידי ביטוי באופן גלוי או סמוי.
מה שאומר, שהתיסכול שלו נוכח ומשתתף פעיל במרחב הקבוצתי. הוא עשוי להשפיע על הדינמיקה בקבוצה ולפגום בחווית המשתתפים האחרים.
ואפילו, במודע או שלא, ברמת המוטיבציה שלנו כמנחים.
וככל שהתהליך ארוך יותר ועולה יותר כסף, ההתנהגויות האלה שלו יקצינו, כשה’רעב’ ממשיך לכרסם בו.
מכאן, אפשר להסיק שככל שאדם נדרש לשלם פחות כסף, הוא יהיה רגוע יותר ומעורב יותר בתהליך, בעל גישה חיובית ואפילו ‘אסיר תודה’ על ששיחק לו מזלו והוא זכה בהזדמנות חיים נדירה.
אבל, הניסיון מעיד שלא כך הוא. אדם שלא מתבקש לשלם, או נדרש לשלם מעט כסף באופן יחסי (וכדאי לבדוק גם ‘יחסי’ למה?), עשוי לתפוס את המנחה ואת הסדנה כבעלי ערך נמוך, הוא לא מגיע רעב אלא מתוך זיהוי הזדמנות.
המעורבות שלו נמוכה כי הוא אינו באמת זקוק למה שהסדנה מציעה, המחוייבות הפנימית שלו לתהליך קטנה, ההשתתפות שלו אקראית – איך ומתי שנח לו, והתועלת שהוא מפיק – בהתאם.

לכן, בפעם הבאה שמתגנבת מחשבה על “גועל נפש” למערכת השיקולים כדאי לזכור שעצם התשלום עוזר, בעצם, גם ללקוח, גם לקבוצה ובסופו של דבר גם עוזר לנו לעזור להם.
למעשה, זה התנאי היחיד שמאפשר לפעול באופן מקצועי וליצור תהליך משמעותי לאורך זמן.
יחד עם זאת, רצוי לנהל את התהליך בסדנה לשביעות רצונו של המשתתף, כמובן בלי לרצות אותו, אבל זה כבר לדיון אחר…

אז… כמה עולה?

ישנן כמה אפשרויות מקובלות לפתח קוד מחיר.
לכל אחת מהן, יש כמובן, יתרונות וחסרונות:
ניתן לתמחר לפי מחירי שוק – מבוססים על ביקוש והיצע
ניתן לתמחר לפי עלויות – כמה עולה – מבוסס על שיקולי רווח והפסד. (לא תמיד רווח כלכלי מיידי…)
ניתן לתמחר אחרי בחינת חלופות – אני יכולה בזמן הזה …. או לחילופין…, אז….
מחירי מבצע – מחירי חדירה לשוק של העסק, של השרות, של פלח שוק חדש. למחירים כאלה יש יתרון בפיתוי קונים אבל חסרון במיצוב. הם ממצבים את השרות בתודעת הלקוחות כשרות זול. המחיר הנמוך מקשה על שינוי מחירים, כך שלעיתים, גם אם מדובר במחירי עלות או הפסד, מאד קשה להעלות אותם.
בדרך כלל, אני מעדיפה לתת בונוס ולא הנחה. הבונוס הוא על דרך החיוב – תוספת ערך ללקוח. הנחה היא על דרך השלילה – הפחתת ערך כלכלי, אבל לא רק, לשרות ולנותן השרות.
ניתן לנקוב במחירי ערך – איזה ערך יש לשרות שאני נותן עבור הלקוח, או במילים אחרות, במקרה כמו שלנו שהשרות שלי הוא הזמן והידע שלי – כמה אלה שווים?
וזה כבר אתגר קשה… על הפרק עומד היחס לכסף.
הוא זה שעלול קצת לבלבל והגדיר את השיקולים הלא נכונים כשעומדים בפני תמחור.
“לא יבואו – זה יקר…”
“זה יותר טוב מכלום…”
“מדובר בחשיפה. זו השקעה…”
“אני אעשה פיילוט… (ועוד אחד… ועוד אחד… ועוד אחד…?)
כשהמשפטים האלה והחברים שלהם מגיעים לביקור כדאי לבדוק אם לא גלשנו משיקולים עסקיים באמת לשיקולים רגשיים.

וכמה “אני שווה”?

א. בכסף – כמה הוא עומד להרוויח ממה שהוא יקבל ממנו? כמה הוא יחסוך בחלופות האחרות? כמה שווה לו לשלם?
ב. ברגש – איך הוא “מכמת” את חוויית הקנייה שאני מעניקה לו?
מהצד השני – איזה ערך זה נותן לי?
אני יכולה לנצל את הזמן הזה ל….
אני יכולה לפתוח ולהיחשף לעוד פלח שוק
יש לי הזדמנות להתנסות בשרות חדש שעוד לא התמקצעתי בו – “שורה חדשה” בקורות החיים
אני יכולה לקדם ערכים שאני מחזיקה בהם
אני יכולה לחזק את תחושת הערך שלי, האישית והמקצועית.
אבל… אם מדובר על עסק, אין לנו ברירה אלא לחזק את תחושת הערך ולנהל אותה, כי כשהיא משתלטת הרגשות מציפים והעסק הופך ללא כלכלי.
ואחרי הכל – עסק, בהגדרתו ובמהותו נועד להרוויח כסף, לא לגלגל אותו וודאי לא להפסיד אותו!

כסף, דימוי עצמי, תחושת ערך וניהול תדמית
בת-חן שפירא ואורית שרת פורטר
אוקטובר 2011

במאמר זה נתחקה אחר יחסו של המנחה ל”כסף”, זאת מתוך הנחה שההתייחסות לכסף מניעה ונוכחת במערכת קבלת ההחלטות המודעת והבלתי מודעת של המנחה.
למרות שהכסף הוא עניין “פרקטי”, ומחוייב המציאות, יש לו היבטים דינמיים, המציפים רגשות ומחשבות שמניעים אותנו משלב הרעיון עד ההנחייה בפועל. אלה משפיעים על המסרים התקשורתיים – הגלויים והסמויים ומבססים את התדמית העיסקית והמקצועית שלו בקרב לקוחות, מעסיקים, עמיתים ובעיקר – מול האדם עצמו ומעצבים את הדימוי העצמי ותחושת הערך שלו.
מעבר ליחס הענייני לכסף הרי שקיים ביחס אליו גם היבט רגשי, שמודעות למידת השפעתו על התהליך עשויה למנוע מצב בו היחס שלנו לכסף מנהל אותנו ומשפיע על התדמית המקצועית שלנו. לתפיסתנו, ההתמודדות עם ההיבטים הכספיים הנה תהליך מעצים הן ברמה האישית-רגשית והן ברמה השיווקית-עסקית.

האם המחשבה הזאת מוכרת לכם?
הוא מנחה מדהים … עומדים אצלו בתור… מוכנים לשלם … ₪ למיפגש איתו… טוב, הוא יכול להרשות לעצמו לדרוש. יש לו ביקוש…
ולעומת זאת – אני… ?!
אז אם זה מה שאת/ה חושב/ת, זה הזמן לעצור רגע ולשאול את עצמך – מה מעוררת בך השאלה הבאה: “כמה עולה הסדנא/הקורס/המפגש בהנחייתך”?

דומה שאצל רובנו השאלה הזו מעוררת, משום מה, חוסר נוחות.
מדוע בעצם? הרי מדובר בעשייה מקצועית שאנחנו מאמינים בה, יודעים לעשותה, ואוהבים לעשות אותה כששכרה בצידה. לכל אחד מחשבות ביחס לכסף. כיצד הוא משפיע על אנשים ברמה הרגשית, המנטאלית, החברתית? באיזה אופן ראוי להשיגו, להחזיקו, להציגו לדבר עליו? ועוד כהנה וכהנה רעיונות עליהם גדלנו שהפכו להיות חלק מאיתנו. האם יתכן שמחשבות מסוג אלה קשורות לחינוך? תרבות? מיגדר? האם במחשבות אלה גלום הרעיון שלא יפה לדבר על כסף, או להביע רצון לעשיית כסף. שאם מבקשים יותר מדי, הדבר יחווה באופן לא ראוי כלשהו או יזמין ויכוח ואף עימות. כך, כנראה הפך הכסף לדבר שלא מדברים עליו באופן גלוי, והוא מגיע איכשהו, בדרך מסתורית לחשבון הבנק שלנו.

מתישהו במסלול החיים, מסתבר לרובנו שהרבה יותר קל להוציא כסף מאשר להרוויח אותו, אחרי שהבנו כבר שכסף לא מגיע לחשבון הבנק מעצמו, והוא אינו,”גדל על העצים” וכנראה כבר לא נרוויח את המיליון בפיס. אז מעבר לחלומות על התעשרות פתאומית, רובנו מעוניינים להתפרנס בכבוד מהעבודה שלנו. לא בכדי השקענו את מיטב כספנו וזמננו במטרה לרכוש את המקצוע בו בחרנו. דווקא משום שהשקענו משאבים רבים בפיתוח עצמי ומקצועי, רצוי שנטפח את התדמית שלנו כבעלי מקצוע שווי ערך ותמורה כספית, ולהבין שתדמית זו הנה נכס יקר שעשוי להביא אלינו לקוחות.

כיצד משפיע היחס שלנו לכסף על התדמית המקצועית?
תדמית היא הדרך בה נתפס האדם על ידי עצמו ועל ידי אחרים. תדמית עשויה לגרום לנו להצדיק אותה. לפעול בשרותה. להפעיל אותנו בדרכים רבות שלא מענייננו כרגע, אולם היא יכולה להיות בשרותנו, כאשר היא מנוהלת ומעוצבת באופן מודע. ניהול תדמית, אם כן, הנו כלי עסקי רב מישקל. עליו מבוסס המוניטין שלנו והוא זה שמושך אלינו לקוחות.
במהלך התהליך, המחשבות ביחס לעצמנו וביחס לכסף מובילות לתגובות שונות בנושא הכסף כולל הימנעות מהנושא, באופן שראוי להיות מודע לו. כל אחד בהתאם למחשבות ודפוסי ההתנהגות שלו מול כסף ושיחה על כסף. הן מעצבות את היחסים ומתוות את תכני התקשורת. (הייתי רוצה להגיד… אבל יחשבו עלי ש… אז אני אומר … ואז מניחים שאני… היחס אלי יהיה בהתאם והיחסים, בעקבות זאת נראים כמו שהם נראים…).
מבחינה רגשית, אנחנו נוטים לחשוב שהנכונות של אדם לשלם כסף עבור העבודה שעשינו, מעידה על מתן ערך בעיניו. נשאלת השאלה – ערך של מי? שלנו כאדם, כפרט? או של הסדנא? ייתכן למשל, מצב שהצעה לסדנא היא מצויינת בכל פרמטר, אך נוצר מצב, מסיבות טכניות אלו ואחרות, שהלקוח הפוטנציאלי לא זקוק לה, או לא מתאים לו כעת, או שיש משהו יותר דחוף עבורו שעומד על הפרק, ולכן הוא דוחה את ההצעה. לא בהכרח הוא דוחה בכך אותנו, לא כבעלי מקצוע ולא כבני אדם.
העובדה שהסדנא חסרת ערך עבורו באותו רגע נתון, לא הופכת אותה בהכרח לחסרת ערך באמת ובודאי לא אותנו. הנטייה המהירה לכרוך את העסק/שרות/סדנא עם ה”אני” מניעה ומונעת מתחושת הערך שלנו ומשפיעה על דימוי עצמי ומושפעת ממנו. בהכרח, מעגל ההשפעות הללו מניע את התגובה שלנו או את היוזמה שלנו ומשפיע על התדמית השיווקית.

כיצד מניע הדימוי העצמי את תהליך השיווק?
שלב הרעיון – בדרך כלל בשלב הרעיון, למרות הרצון לשווק סדנא יזומה בקרב ארגונים, או בקרב הקהל הרחב, עולה ספק לגבי היכולת להתמודד עם התחרות הגדולה בשוק ועולות שאלות של ערך ודימוי עצמי. למה שיבואו דווקא אלי?
יש שנעצרים בשלב זה ומעדיפים להנחות במסגרות מוכרות להם, בתכנים מוכנים ומטעם ארגון שאמון על תהליכי שיווק ושיבוץ מנחים. זהו בהחלט פתרון לגיטימי. אולם, אם “בוער לך בבטן” לממש את הדבר עמו אתה מזוהה ומוכן להתמודד עם התהליך, הרי שהנך מחוייב כבר בשלב זה להאמין בעצמך בכוחותיך, מכיוון שאמונה ואמון בעצמך הנם מפתח לאמונה ולאמון שאחרים יתנו בך.
שלב הפיתוח – בשלב הפיתוח, עם תהליך יצירת הסדנא מתחוללת, בדרך כלל, חווייה חיובית של העצמה ושביעות רצון, סיפוק עצמי בתהליך יצירתי מהנה. את זה כולנו אוהבים. תחושת הערך עולה. אולם, כשעולה השאלה של היציאה לאור, בדרך כלל עולים חששות – האם יבואו? יהיו מוכנים לשלם על זה? זה מספיק בעל ערך? האם יש לי בכלל מה לתת? ואז, שוב, מידת הבטחון העצמי ותחושת הערך ההולכת ומתעצמת עומדים שוב למבחן – כמה “בוער” הרצון להביע את עצמך במדיום הסדנאי ועם מה אתה מוכן להתמודד?
שלב התמחור – שלב התמחור, מבחינה רגשית, הוא שלב קשה כי הוא שלב של עימות ואימות. לעיתים קרובות עולה שיח פנימי – “…קראתי איפשהו שלהציע מחיר נמוך זה לגיטימי למטרות התחלה והכרות. אולי אגבה מעט כסף או אולי בכלל אעשה זאת בהתנדבות. או אציע “פיילוט”, שהרי מדובר במשהו חדש שלא התנסיתי בו”….
אם אתה מנחה בתחילת הדרך זו עשויה להיות חשיבה נבונה. “חדירה לשוק” , “עסקה הוגנת”. אם אתה כבר מיומן – אז אולי כבר לא?… זה כבר לא פיילוט ולא חדש. זה עשוי להיות בעיקר תרוץ לא לעשות. אולי פחד מתחרות? פחד להצליח? פחד מחשיפה…? קנאה? כסף!!!? להעמיד את הערך שלי ב”מבחן המציאות…? או אז יעלו כל מיני אילוצים “טכניים” שאנחנו סבורות שהם דינמיים בעיקרם, או לפחות מאותתים על היבטים דינמיים הקשןרים לאותם פחדים סמויים שמפעילים אותנו.
שלב השיווק – בשלב זה ניתקל בשאלות לגבי העלות, השגות לגבי תנאי התשלום, הערות על גובהו וכן הלאה. למנחים רבים, התהליך בו הלקוח בוחן את האפשרות, מתעניין בסדנא, שוקל – האם משתלם לו במושגים של “עלות מול תועלת” להשקיע כסף (במובן שבמאוחר יותר יניב פרי) בשרות שלנו הם רגעים מביכים שמציפים מינעד רחב של רגשות – מחד – …”איזה יופי! יש הרבה מתעניינים בסדנא שלי”.מצד שני – ” אז למה לא נירשמים מספיק אנשים”? אולי המקום רחוק? יקר מדי? זול מדי? לא מעניין? עמוס? לא רלוונטי? לא מספיק יישומי? לא די אטרקטיבי? עולות שאלות כמו האם המתעניין מזהה כמה הוא יכול להיתרם? ותהיות מה הוא יחליט, ובעיקר מתי?
במקרה שאנשים שהתענינו בוחרים בסופו של דבר לא להרשם לסדנא בהנחייתך, או הארגון שפנה אליך, מעדיף פתרון אחר לצרכיו – האם הדבר אומר שאת/ה באופן אישי, לא מספיק שווה/טוב/מקצועי?
או שאולי הסיבה היא משום שמדובר בשוק קטן ותחרותי, ועליך להפשיל שרוולים ולהיכנס לבוץ… ולחשוב על פתרונות פרקטיים. אולי עלי להוריד מחיר? לעלות מחיר? לפתות בכל מיני דרכים עכשוויות? לנקוט בשיווק קצת פחות צנוע ואולי אף יותר אגרסיבי?
על כל מקרה חשוב ביותר להבין את המניעים הדינמיים הסמויים. אנחנו מאמינות, שלא כמקובל בדרך כלל, שזהו חומר חשוב מאד וחיוני למיפגשי הדרכה. מתוך מחשבה ששלב זה הנו מעין “הריון” של הקבוצה, ובמהלכו “נולדים” רגשות שילוו את התהליך וישפיעו על טיבו.
גבית התשלום – לא מעט מנחים מרגישים בשלב הזה שלא נעים להם. הם מתלבטים – איך לבקש את השכר עבור העבודה? בטלפון? במייל? בפגישה פנים מול פנים? להטמיע באתר מערכת סליקה שתעשה את העבודה? אולי לקחת עוזר אישי? בכל בחירה כזו גלום פתרון עקיף להתמודדות עם שיחה ישירה פנים מול פנים עם כסף ועם תחושת הערך שלנו. כל פתרון כזה מעביר, או עשוי להעביר מסר עקיף שרצוי להיות ערים לרושם שהוא משאיר ולתדמית שהוא יוצר. אין זאת אומרת שלא נטמיע באתר מערכת סליקה אם היא נחוצה ומצדיקה את עצמה, כמובן שאין מניעה לקחת עוזר אישי, אולם, חשוב ורצוי, ואפילו הכרחי להיות מודעים הן למניע והן לרושם שמשאיר הפתרון ולמסר הסמוי שלו. כיצד הוא נחווה בתוך ההקשר הכולל של המסרים המקצועיים והשיווקיים הגלויים והסמויים.

זאת הסיבה וזה המקום להזכיר כמה חשוב להכניס את הנושא הכספי, להסכם העבודה ולציין בו הן את גובה התשלום והן את מרכיביו (מה הוא כולל ומה לא) והן את תנאי התשלום המוסכמים. זאת יש לעשות כבר בשלב הניירת השיווקית – הצעת מחיר במקרה של ארגון המבקש את שרותיך או פלייר במקרה שהסדנא מיועדת לקהל לקוחות פרטיים. באופן זה ניתן יהיה לנטרל או להקטין את הרגשות הצפים במקרים בהם משתתף “שכח” לשלם, התמקח או עשה שימוש בסיפורים מסמרי שיער כדי להצדיק הימנעות מתשלום, ולהבדיל, מול ארגונים שמושכים את מועד התשלום ככל שניתן.
למעשה, בעניין זה – נאה דורש נאה מקיים – תהליכים קבוצתיים, יהיו אשר יהיו מכוונים לידע, מודעות והתפתחות. אנחנו מחוייבים להחיל זאת על עצמנו ולהיות מודעים למנגנונים הדינמיים שמפעילים אותנו, במקרה זה ביחס לכסף, ומתווים את הדימוי העצמי שלנו וממנו את התדמית שלנו. אנחנו מאמינות שרק באופן כזה ניתן יהיה לנהל את התדמית!

אם הפוסט הזה הואיל לכם במשהו,
אני יותר מאודה לכם על שיתוף שלו ברשתות החברתיות.
וכמובן, אשמח גם לשמוע מה דעתכם בנושא פה - למטה בתגובות.
להתראות בחדרי הסדנאות,
בת-חן

עקבו אחרי

[et_social_follow icon_style="slide" icon_shape="rounded" icons_location="top" col_number="auto" counts="true" counts_num="0" total="true" outer_color="dark" network_names="true"]

הירשמו כמנויים בערוץ היוטיוב שלי

הירשמו לערוץ היו-טיוב שלי וקבלו עדכונים שוטפים על סרטוני וידאו חדשים בתחום הנחיית הקבוצות והסדנאות.

רק הקליקו כאן על הכפתור ואתם מנויים

בת-חן שפירא יו-טיוב

קורס הנחיית קבוצות

תוכנית מהפכנית להכשרת מנחי קבוצות עצמאים

כל מה שצריך ורק מה שצריך כדי להנחות קבוצות עומק תהליכיות
בעולם המתקדם של המאה ה-21
בביטחון, אחריות ומקצועיות

לפרטים נוספים לחצו כאן

במה אוכל לעזור לך?

ביצת הזהב

קורס דיגיטלי - מרעיון לסדנה
מיוחדת, מבוקשת ומשתלמת:
כל הטעויות שמנחים עושים
ואיך לעשות כך שלך זה לא יקרה?

כשחושבים על הסדנא
לא חושבים רק על תוכן מצויין
ושורה של תרגילים מדליקים.

חושבים גם (ובעיקר) מחוץ לסדנה.
מפתחים אותה בסדר פעולות
שמאפשר לה לממש
גם את הפוטנציאל העסקי שלה.

לפרטים והרשמה לחץ כאן

הקמפוס הדיגיטלי לשרותך

מוצרי מידע מחכים לך 'כאן ועכשיו'

מוצרי מידע שעשויים לעניין אותך

גרוּפּוֹלוֹגיה אירגונית

איך ליצור כח משיכה ייחודי ומדוייק לעסק עם קבוצות וסדנאות כדי לבסס מותג סדנאי אמיד ועמיד?

מיסתורי הכסף

איך היחסים עם כסף משפיעים על האפשרות שלך כמנחה להוביל את המשתתפים בקבוצה להישגים, ללא קשר לנושא ומטרות הקבוצה?

סדנת מאסטר

סדנת הדגל של העסק שלך - איך ליצור סדנת בסיס מקורית, קצרה, מודולארית ופשוטה להנחיה שגורמת למשתתפים לבקש המשך?

פוסטים נוספים בבלוג

התפתחות אישית: ערך מתוך לקסיקון קורס הנחיית קבוצות – מא’ עד ת’

קבוצת תוכן-תהליך, מעבר לכך שהיא עוסקת בהתפתחות של תכנים והתפתחות של קבוצה, היא מרחב להתפתחות אישית. לכולם. כולל המנחה.

אמנות ההנחיה: ערך מתוך לקסיקון קורס הנחיית קבוצות – מא’ עד ת’

אמנות ההנחיה היא חיבור בין רוח לחומר, הוויה לעשייה ושכל ורגש. יצירה של בו ברגע. בהתהוות מתמדת. המנחה כאמן, הקבוצה כיצירת אמנות משותפת. בניצוחו של המנחה.

8 קוים מנחים להנחיה אפקטיבית, כשיש לנו עסק עם קבוצות – קבוצה מונחית: כל התורה כולה על רגל אחת

כשיש לנו עסק עם קבוצה מונחית, יש לנו עסק עם התנהגות של קבוצות, עם התנהגות של אנשים בקבוצות, ועם ההתנהגות שלנו עם קבוצות ואנשים בקבוצות.

מה לברר ולשאול לפני שנרשמים לקורסים, סדנאות ותוכניות הכשרה מקצועיות, כדי לדעת בוודאות שהגעת למקום הנכון? – רשימת שאלות שיוצרות תאום ציפיות מראש

תאום ציפיות הוא כלי הנחיה וכלי מיון וסינון בתהליך השיווק. הוא מבנה מערכת ציפיות כשכולם ‘על אותו הקו’, כך שסבב ציפיות בסדנה הופך לכמעט מיותר.

[et_pb_ccfcm_facebook_comments_module ccfcm_sort_comments_by=”social” _builder_version=”3.15″]
[/et_pb_ccfcm_facebook_comments_module]
דילוג לתוכן