רבות דובר על תפקיד המנחה, על האיכויות הנידרשות לעשות את תפקידו כראוי, על המיומנות שרצוי שיהיו בידו. על אישיותו, המנהיגות, זהותו המקצועית ועוד ועוד.

הפעם אני רוצה לדבר על הבדידות של המנחה ועל תהליכים מקבילים.

חוויית הבדידות של המנחה יכולה להיות מאד משמעותית להצלחתו המקצועית, וזו, בעלת השפעה מכרעת על הצלחתו העסקית.

המנחה, שחשוף לתכנים רגשיים רבים, מגוונים ועוצמתיים, ניצב בפני אתגרים מורכבים מבחינה רגשית.
התכנים, הגלויים והסמויים בקבוצה מפעילים אצלו נקודות עיוורות, ולהיפך. ועם מי הוא יחלוק?

לחלוק עם חברי הקבוצה זה עניין לא אתי
לחלוק עם קולגות עשוי להיות לוקה בדיסקרטיות
להתייעץ עם חברים זה להפוך בעיניהם ל”חופר” ולהעמיס עליהם עול רגשי

המנהיגות והסמכות שלו עומדות כל הזמן למבחן, חוויית הבדידות מתעצמת והקושי להתמודד איתה לבד מגלגל את עצמו.

התוצאה עלולה להיות השפעה בעייתית מאד על הדינמיקה בקבוצה – השפעה סמויה על דינמיקה סמויה, ולכן מתעתעת… 

“הקבוצה היתה היום מאד סוערת”
“מה יש להם? הם לא מפסיקים להתווכח”
“הם כל הזמן בהתנגדות”

ניתן להסביר תופעות בקבוצה מהרבה מאד זוויות. חלקן גלומות בטבען של קבוצות, חלקן תולדה של נסיבות קודמות, חלקן ל’אופי’ של המשתתפים, חלקן לתנאים הפיזיים.
כל ההסברים הללו חשובים ומרתקים, חשוב להבין את מקור התופעה ואת פישרה, בעיקר כדי… להבנות קבוצות להבא באופן יותר מודע להשפעת הגורמים הללו על המתחולל בקבוצה.

יחד עם זאת, ההסברים הללו לא מקנים כלים להשפיע על מה שכבר מתחולל בקבוצה.
מכאן הסברה שאין למנחה השפעה על מה שקורה בקבוצה ומכאן עולה שאלת האחריות, שכן – איך ניתן לקחת אחריות, לשאת בה ואפילו להימדד במושגים של אחריות בשעה שאין השפעה?

התבוננות על הקבוצה במושגים של תהליכים מקבילים, בוחנת את ההשפעה ההדדית בין תכנים רגשיים ותהליכים שעוברים באופן דומה בקרב הקבוצה ובתוך המנחה/יחידת הנחיה/מערכת.
מנחה לוקח את תפקיד המבוגר האחראי כאשר הוא בוחן את המצב באמצעות ‘משקפת הפוכה’ – התבוננות מתוך מודעות מקצועית אל תוך עצמו ומזהה את ה’משהו’ הזה, שבא לביטוי בהתנהגויות ובתכנים דומים המעסיקים את שניהם.
מכיוון שבקבוצה עולים וצפים תכנים רגשיים, ברובם בלתי מודעים, ייתכן שהם יפעילו אצל המנחה ‘נקודות עיוורות’ מבחינה רגשית.
באותה המידה תכנים רגשיים המעסיקים את המנחה משתקפים בקבוצה.

ובענייני אחריות – לא חשוב “מי התחיל” חשוב “מי מפסיק” לכן התבוננות על התהליך המקביל היא הדרך המתבקשת להשפיע במיידית על המתחולל בקבוצה.

המורכבות הרגשית הכרוכה בתפקיד דורשת ממנחה, כדי להתמודד עם מורכבות התהליך, מודעות לעצמו ולתהליך ובטחון אישי ומקצועי בכדי לנתק, באופן יזום, את שרשרת הגומלין במצבה ה”תוקע” וליצור אותה באופן מקדם, כשהוא משפיע על הקבוצה ולא מושפע ממנה.
למעשה, מעבר לדוגמא האישית, זהו האופן הסמוי והדינמי בו משפיע ה-modeling של ההנחיה על הנורמות בקבוצה והתכנים שצצים בה באופן ספונטאני מעבר לתכני הלימוד.

הצמרת? זה חלק מהתפקיד.

והבדידות? רצוי וכדאי שגורם מקצועי ילווה את התהליך כי להבחין בתהליכים מקבילים זו מיומנות מקצועית בפני עצמה.

מבחינה מקצועית, כוחם של התהליכים המקבילים הוא בהיותם כלי להתבוננות על המתחולל בקבוצה באמצעות ההשתקפות שלהם בתכנים המעסיקים את המנחה.

באמצעות הכלי של תהליכים מקבילים יכול המנחה להבין ולהבחין בהכרח לנתק, באופן יזום, את השפעת הגומלין בינו לבין הקבוצה ובכך להפוך את המצב שלה מכזה ש”מדבק” אותו, לכזה ש”נידבק” ממנו.

ואם נוסיף על זה עוד נידבך? אם נעמיס על הבדידות גם את הניהול העסקי?

כאשר אותו תהליך מקביל גולש גם לניהול העסקי, שבקרב רב בעלי המקצוע גם ככה נחשב לעול, הרי שחוויית הבדידות עשויה לגרום “להרדם בעמידה” ו… הזמן עובר… ו…?

כלום!

וכסף?