מרחב בטוח – מסוכן או מוגן?
מרחב מוגן מפני מה?
מרחב מוגן מפני מי?

למעשה, המרחב הקבוצתי עשוי לאיים על המרחב האישי בכל מיני היבטים ומובנים.
יחד עם זאת, אם לא נסכן שום דבר נשאר בדיוק באותו המצב בו נכנסנו לתהליך בקבוצה.
לא יתחולל שום שינוי.

אז איפה עובר הגבול?
מי משרטט אותו? מציב אותו? שומר עליו?
וגם – מי, לכל הרוחות, צריך גבולות?

כל הרוחות. כי כל אחד מגיע עם הרוח שלו.
כדי למזג בין ה’רוחות’ נחוץ מרחב בטוח, מוגן ובר התמצאות, מתחם סגור – מוגדר בהגדרות ומגודר בגדר שבתוכו מתמזגות כל הרוחות לכדי “מזג אווירה” – אקלים משותף שהרוח בו נושבת יחד ולא מתפזרת ל… כל הרוחות.
תחום מובחן דיו, שמסומן באמצעות גבולות קשיחים שמקנים חוויה של מרחב בטוח ומוגן. מרחב שמסוגל להתמודד עם כל ‘מזג אווירה’, קשה ככל שיהיה מבלי שהרוחות יגברו על עמידות הגבולות.
גבולות המרחב הם קוים מטאפוריים שמשרטטים הבדלה ומפגש כאחד, בו זמנית.
קוי הגבול מפרידים בין הקבוצה למה שמחוצה לה.
מי בפנים ומי לא, ובאותה נשימה גם מה בפנים ומה לא.
לכן החוויה ב’מרחב ללא גבולות’ גורמת לתחושה כי אין מי ומה שישמור ו”יעשה סדר” וגורמת לתופעות בלתי מודעות של בדיקת הגבולות.
ככל שהגבולות בהירים יותר משאבי הקבוצה מופנים ליצירה והתפתחות ואינם מושקעים בבדיקה חוזרת ונשנית של הגבולות במטרה לוודא את קיומם.

ניתן לראות את עולם היחסים כמערכת מורכבת של עולמות מקבילים – קבוצות ותתי קבוצות. כל אחת מהן בעלת תכלית שונה ומבנה מותאם של יחסים.
אנשים משתייכים למספר קבוצות בו זמנית. הקבוצות הללו משתקפות האחת בשנייה למרות שאדם עשוי לשאת בכל קבוצה בתפקיד אחר. השערות סמויות על טיבם של יחסים ורוח של התנסות רגשית בנוגע למבנה היחסים שהם מעורבים בהם עוברת איתם מקבוצה לקבוצה לאורך ולרוחב ציר הזמן ולכן הם מתנהלים בכולן בצורה דומה ומזומנים להם אתגרים חברתיים דומים בכל הקבוצות.

יש שיקראו לזה ‘חוק המראות’, ‘שיעור’, ‘שחזור דפוסים’ או כל ביטוי אחר בהתאם לז’רגונים של תורות כאלה ואחרות.

מבחינת הבנת העולם הסמוי המתחולל בקבוצה, הרי שהמשתתף “מייבא” ו”מייצא” את אותם תכנים “עטופים” בסיפור על אירועים משתנים. לכן ניתן לראות בסיפור על אירוע בקבוצה מקבילה כמעיד על החוויה ‘כאן ועכשיו’ בקבוצה ולהיפך, אירוע שמתחולל בקבוצה מעיד על קיומם האפשרי של אירועים דומים בקבוצות מקבילות ‘שם ואז’ – בעבר, בהווה ואפילו בקבוצות עתידיות במציאות מדומיינת.

אחד הכלים היעילים ליצירת מרחב מוגן הוא ביסוס אקלים קבוצה מאפשר,
ולצד זה – בהירות בגבולות המנדט של המנחה.

איפה עובר הגבול של המנדט המקצועי?
כל קבוצה ומטרותיה, כל סדנא ומידת המעורבות הפעילה שהיא מזמנת.
הלמידה הפעילה מפגישה את המשתתפים האחד עם השני ומציפה תכנים רגשיים, ברובם בלתי מודעים – השוואתיות, קבלה, שייכות, סמכות, גבולות ומנהיגות – אלה ואחרים מעלים דאגות עבר והתנהגויות אוטומטיות שבעיקרן תגובה למתחולל במרחב המשותף.
למעשה, ‘סדנא’, או ‘קבוצה’ כפי שהן נתפסות היום, הן מילים טעונות במשמעויות שונות ובעלות פנים רבות מספור. פורמט גמיש ומשתנה לאור התכנים, קהל המשתתפים, המטרות ושיטות הלמידה.

כל שרות מקצועי המתקיים במתכונת קבוצתית בעל קונספט אחר ולכן הצלחתו מתחילה ביכולת שלנו להבהיר במה בדיוק מדובר בהזמנה שלנו להצטרף לקבוצה ומהו התפקיד שלנו, על פי הגישה והתפיסה העצמית שהוגדרה ובוררה מראש, הרבה מעבר להגדרת תפקיד המנחה כמנחה.

“הוא נכנס למקום שאסור היה לו להיכנס. מה פתאום הוא גרר אותי לדבר על הילדות? ועוד בפני החברים שלי לעבודה. שבר לי את הסמכות.”
“היא בקשה מכל אחד לספר משהו מהמשפחה שלו. זה ממש לא במקום. בסך הכל באנו ללמוד פה. סתם בזבזנו זמן, מה זה קשור בכלל?”
“היא הרשתה לעצמה להגיד לי משהו מאד קשה על היחסים עם אמא שלי. באיזו זכות? מי היא בכלל? אין לזה מקום פה, לפני כל הכתה. מה יחשבו עלי עכשיו?”

המנדט המקצועי של המנחה מגדיר את תפקידו כשהוא משמש מעין מפה להצבת גבולות מקצועיים בהקשר של התערבויות ההנחיה שלו.
אילו עולמות או קבוצות מקבילות יידונו בקבוצה ואילו לא?
הבנת ההשתקפות בין ההתנהלות בקבוצה לבין העולמות המקבילים מאפשרת גם למנחה “לנייד” תכנים רגשיים מעולם אחד לעולם מקביל, מקבוצה לקבוצה לפי שיקול דעת מקצועי ואחראי. לשם כך עליו להפריד בין האתגרים החברתיים והתכנים הרגשיים הגלומים באירוע לבין העולם בו הוא מתרחש. ולזהות מה מהתכנים שעולים בקבוצה ‘כאן ועכשיו’ לקשור למרחבים המקבילים, ולאילו מהם. כאשר הוא מודע לגבולות המנדט שלו הוא מכוון עצמו לנוע במרחבים המקבילים בהם יש לו מנדט לנוע. לשקף לקבוצה ולמי מחבריה תכנים סמויים ולגבי הלגיטימציה לברר ולעבד תכנים במרחב הקבוצתי.