ההבדל בין מנחים שיכולים באמת
להתפרנס מקבוצות וסדנאות
לבין אלה שלא, טמון בהסכמה למיין.
הוא נמצא ב”חורים של המסננת.”
המשמעות של הגודל והכמות של החורים היא
לקוחות מדוייקים שהופכים ללקוחות מרוצים
ששמחים לחזור ולקבל שרות שוב ושוב.
ככה פותחים מחזורי קבוצות ומתקדמים עם לקוחות בתהליך
(כמו שאנחנו אוהבים… תהליכים)
מסדנא לקבוצה, לעוד קבוצה ועוד סדנא.
ואלה גם ממליצים ומביאים חברים כמוהם.
כאלה שטובים לקבוצה והיא טובה להם.

מנחה שמכיר בעצמו.
מנחה שמכיר את עצמו.
מנחה שיודע לשמוע ‘לא’
ובעיקר מנחה שיודע להגיד ‘לא’.
מנחה שיודע למי (אוכלוסיית היעד) הוא נועד
ולמה נועדו הסדנאות שהוא מציע.
מנחה שגודל החורים במסננת שלו הולך וקטן.
מנחה ששואף להנחות קבוצות של אנשים
שיוכלו להפיק את מירב התועלת בסדנאות שלו.
קבוצות של אנשים שמממשים את הפוטנציאל הגלום
בתהליך הקבוצתי ובכלים המקצועיים שהוא מציע.
הוא מנחה שגיבש לעצמו ‘סדנאות וקבוצות דגל’
שתפורות בדיוק לפי מידותיו.
הוא יודע מה הוא מציע ולמי.
הוא יודע בדיוק
‘עם מי יש לו עסק’.

בתהליך הזה של הדיוק מתחולל הפלא של ההתגבשות.
בתהליך הזה של הדיוק מתחולל הפלא של ההתבהרות.
בתהליך הזה של הדיוק מתגבש הפלא של הצלילות.
בתהליך הזה נולד מנחה דגול.
מנחה ש’נקרא אל הדגל’.
מנחה שעומד במדויק על צירו.

לא נעים להגיד לא?
חור בדלי יותר נעים?
“מזרימים” לקוחות לקבוצות והם מוצאים שזה “לא מה שחשבתי”
ולמה ‘זה’ לא מה שהוא חשב?
כי ניסינו לתת מענה לכולם, וכל אחד מושך לכיוון אחר.