אני מניחה שאנחנו יכולים להסכים
שהדרך היעילה והבטוחה ביותר להעביר מסר משמעותי
היא דוגמא אישית.

אם הסכמנו על כך,
אז סביר שנסכים גם על כך
שלא תמיד קל להוות דוגמא ומופת
למרות שברור ש”נאה דורש – נאה מקיים”
… ודורש גם מלשון דרישה
וגם מלשון דרשה,
“דורש” לשמש מודל.
פה טמון המרכיב המאתגר בהובלת קבוצה.
הוא מאתגר כי הוא סמוי,
הוא מתעתע והוא בלתי נתפס בחושים.
במקרה או שלא,
בבחירה מודעת או מתוך ניסיון,
רכשת ידע נרחב ומומחיות בנושא מסויים
שהפך להיות משמעותי עבורך
ואתה רואה בו עניין משמעותי גם עבור אחרים.

אולם, אליה וקוץ בה, המומחיות הזו
היא גם עקב אכילס באפשרות שלך להוות דוגמא אישית.
כך, אם התמחית בנושא כמו מנהיגות, מודעות, הורות, גמילה או שיפור יכולות
הרי מתבקש להניח שמדובר בצד החזק שלך.
לכאורה, פה טמונה העוצמה המקצועית שלך.
האם יש מקום לבחון את ההנחה הזו מחדש
ולגלות שאותו נושא שהפך לתחום המומחיות שלך
היא גם האתגר הסודי שלך?

למעשה, השליחות שלנו,
היא תיקון העולם,
אבל… גם התיקון והריפוי של עצמנו
והאתגר הוא לזהות את שני צידי המטבע,
לפתח את העוצמה
ולהתמודד עם האתגר – נאה דורש נאה מקיים כהילכתו….

צלילות דעת.
דעה צלולה.
ככל שמה שאנחנו עושים קרוב יותר ללב
כל הפעילות פועלת בהרמוניה מסונכרנת.
הלימה.
הכל מכוייל סביב אותו ציר – הקו המנחה
אותו זיק מזוקק
שניתווה בזיקה לנטיות לבך.

ועל זה נאמר,
הקבוצה מתחילה מבפנים.
וכעוצמת הבהירות, הצלילות והחדות
היכל המראות הקבוצתי משקף ומשתקף
בדיוק

~ יוצאים למסע פנימה ~