סודות שסיפרה לי הקבוצה…

איך יודעים מה קורה מתחת לפני השטח, ולמה זה חשוב?
כשעובדים עם קבוצה, מה שהכי חשוב לקחת בחשבון הוא ש… עובדים עם ‘קבוצה’.
זה ההבדל בין אנשים שנמצאים יחד באותו הזמן ובאותו המקום לבין ‘קבוצה’. יש אנשים ויש ‘קבוצה’. הם חיים יחד באותו הזמן ובאותו המקום. שקף על שקף. עולמות מקבילים – ה’קבוצה’ והמשתתפים בה. מציאות כפולה ומשלימה. האחת, הפיזית, גלויה נתפסת בחושים. ניתן לראות, לשמוע, לגעת, להריח ולעיתים קרובות אפילו לטעום. השניה, נקרא לה “אזור הניחושים”. העולם התחתון. המציאות המטאפיזית – עולם הרגשות, המחשבות, הציפיות והאכזבות.

למעשה, ה’קבוצה’ היא מיכלול של השפעות גומלין. בין חברי הקבוצה וביניהן לבין המנחה. בין היחיד ל’קבוצה’. בין ה’קבוצה’ למנחה. תנועה שמוזנת ומתהווה כל הזמן במרחב המשותף. בעולמם הפנימי של משתתפי הקבוצה ובמרחב המשותף. מכאן יוצא שהמיכלול גדול מסך חלקיו ומכיל אינסוף תכנים שרוחשים בעולם התחתון.
בדומה למפה הטיפולוגית של פרויד שמסמנת את המודע הרציונאלי והלא מודע הרגשי, כך גם ה’קבוצה’. תיאורטיקנים מתחום הידע של הנחיית קבוצות הסבירו, כל אחד בדרכו ומזווית הראייה שלו, שגם הקבוצה בעלת איד וסופר אגו, וכמו בן האנוש, היא מחפשת את האגו הייחודי שלה, שמתפתח לאט ובהדרגתיות בהתאם לגילה הכרונולוגי. גם היא דואגת לקבל מענה לצרכיה ומגיבה לגירויים סביבתיים.

שפת המעגל – שפתה היצירתית של הישות הקבוצתית
כאשר מתייחסים לקבוצה כאל מערכת, מתבקש לראות אותה כמנגנון יצירתי בעל חיים עצמאיים משלו – ה’קבוצה’, ישות שהפעילות שלה נפרדת מפעולתם של חברי הקבוצה ובו זמנית גם תלויה בהם. נהוג להניח שהם אכן משפיעים עליה, אבל לא פחות (אם לא יותר) היא משפיעה עליהם, עד כדי כך שהיא זו שקובעת את הבחירות שלהם.

לפי תפיסה זו, ל’קבוצה’ יש דרך יצירתית משלה להביא לביטוי את צרכיה. ההנחה היא שבשיח בין חברי הקבוצה, בשיחה תמימה לכאורה, מסתתר תוכן סמוי מכיוון שהשיח הגלוי משקף את עולם הרגש הסמוי מהעין. מכאן, שהשיח הגלוי נתפס כמערך מובנה ויצירתי של דימויים, השאלות ומטאפורות שמתגבש כשרשרת אסוציאציות ומרמז על מה שמעבר (פורה =כלי ; מטא = מֵעֵבֶר). מכיוון שכך, המטאפורות עשויות לשמש בידי המנחה ככלי עבודה שמסייע באבחון מצב ה’קבוצה’ בכל אחד משלבי ההתפתחות שלה.

מכיוון שאת הגישה הזו לחיי ה’קבוצה’ מלווה הרעיון שמניח ששאלות חיים קיומיות דומות בחיים האדם ובחיי ה’קבוצה’, גם שלבי ההתפתחות השונים שלה מקבילים לשלבי ההתפתחות של האדם*: ינקות, ילדות, התבגרות, בגרות, והיפרדות מהחיים.

מכאן, שניתן לזהות את התכנים הלא מודעים, הטיפוסיים לכל שלב התפתחותי ב’קבוצה’, עולים בשיח הקבוצתי באמצעות המטאפורות שהיא יוצרת בין חבריה, כשהם משמשים עבורה כקולות מייצגים.

כדי לעבוד עם מטאפורות ככלי אבחון חשוב לחקור אותן במסגרת ההקשר ובקונטקסט בו הן עולות ולא ברמת המטאפורה המבודדת בה היא מופיעה באופן מופשט וחסר הקשר. לכן, חשוב לציין כי הנסיבות הספציפיות לקבוצה נתונה הן שיקבעו את אופיין, קצב התפתחותן, והצורניות שבהם ימצאו התכנים האוניברסאליים ביטוי מטאפורי ייחודי לכל קבוצה.

התכנים שישקפו המטאפורות בשלבי ההתפתחות השונים*:
התמימות: עולם התינוקות, צורך בהבניית חוקיות בכאוס, אחדות מדומה, התנסות משחקית, תלות וצורך בסיפוק, שייכות, מרד סמוי בסמכות, פעילות אוראלית ואנאלית, הגדרה עצמית חיצונית
ההתפקחות: עולם ילדי, סטריאוטיפים, הסתכנות ובדיקת גבולות, כללים וחוקים, שכר ועונש, השוואתיות, הוקעת השונה מדי, גוף ומיניות, יחסי סמכות
ההתבגרות: הגדרת זהות, גיל הנעורים, פיצול ודיכוטומיה, מיניות, זוגיות, אהבה והתאהבות, קבוצת שווים, מחויבות ובוגדנות, דמויות מופת, פער בין דורי, מרד תוקפני, מאבקים ומלחמה, להט ותשוקה
ההתמסדות: מבנים משפחתיים, תפקידים חברתיים, בשלות, מחויבות ואחריות, אינטימיות, פיוס, השלמה וקבלה, זהות והגדרה מקצועית, קולגיאליות, שאלות קיומיות והתחבטות לנוכח הסוף
ההיפרדות: זקנה, פרידות ודפוסי פרידה, השלמה או תסכול, מוות וטקסי קבורה, סופים וסגירות מעגלים, לאות וחוסר אונים, רגרסיה ובגידת הגוף, תלות וחרדת מוות, נטישה, אובדן משמעות, ספירת הישגים

ה’קבוצה’ אמרה את דברה
* מבוסס על עבודת התזה שהגשתי לקבלת התואר השני