במסגרת ההתחקות שלנו אחר השפעות שונות על התהליך הקבוצתי ופיענוחן, אנו, כמנחות וכמלמדות, מחפשות להבין את ההקשרים הסמויים בין גורמים מחוללים, אנושיים ופיזיים, בגבולות הקבוצה או מחוצה לה, לבין התגובות אליהם.
אנו בוחנות את האופן בו גורמים מחוללים אלה מניעים את התהליך באופן סמוי ומשפיעים על ההתנהגויות הגלויות בקבוצה ועל האקלים השורר בה. אחד מהגורמים המשפיעים על התהליך הקבוצתי הוא גם ההתכתבות במייל, שהפכה לכלי תקשורת זמין ונוח העומד לרשות הקבוצה.
במאמר זה נפנה זרקור להשפעת ההתכתבות במייל על התהליך הקבוצתי.
האם הקבוצה בהנחייתך מתכתבת במייל?
האם אתה, כמנחה, יודע עליה? מכותב בה?
האם כל חברי הקבוצה משתתפים בהתכתבות? רק חלק מהם? תת קבוצה מסוימת?
האם יש שתיקות? הפסקות? דילוגים?
האם נושאי ההתכתבות קשורים לתוכן הקבוצה? האם אלו חוות דעות? דיונים? ביקורת? או הזמנות לאירועים עסקיים או חברתיים של חברי הקבוצה?
אנו רוצות להפנות את תשומת הלב לכך שגם לשיחות המייל המתקיימות, במרחב וירטואלי הנמצא בין גבולות הקבוצה לעולם שמחוצה לה כבדרך שגרה, יש סאבטקסט ומשמעות מטפאורית, ולכן הדברראוי להתבוננות. אנו סבורות שעל המנחה לנקוט עמדה בעניין ולבחון עם עצמו מה מידת האחריות שלו בנושא. המרחב הוירטואלי הופך, לעיתים, בלי משים ובלי כוונה, לאזור ביניים המתקיים בין גבולות הקבוצה המוצהרים לבין העולם שמחוץ לה. המרחב הזה, בתוכו מתנהלת התכתובת בין חברי הקבוצה, אולי שלא כפי שנראה במבט ראשון, עשוי להיות בעל השפעה ניכרת על יחידים בקבוצה, ועל התהליך הקבוצתי בכללותו.
בעידן זה של תקשורת אינטרנט פתוחה, זמינה, חופשית ולגיטימית מתבקש לבחון את ההתכתבות במייל בין חברי הקבוצה, עם ידיעת או המנחה, בהשתתפותו, או בלעדיה, כגורם משפיע על התהליך הקבוצתי.
נקודת המוצא להתבוננות זו היא ההבנה שעצם ההשתתפות בקבוצה עשויה להיות חוויה עוצמתית ומטלטלת, המפגישה את המשתתף עם מגוון מצבים ותכנים רגשיים מורכבים. עם זאת, חשוב להזכיר כי בהתאם למטרת הקבוצה, לא בכל קבוצה יש מקום וצורך, ואף לא מנדט, לעיבוד תכנים רגשיים.
במידה ולא נשמרת הלימה בין תוכן לתהליך, כלומר, בין עוצמת הרגשות שמציף התהליך, לבין האפשרות לשיתוף ועיבוד במסגרת הקבוצה כתוכן לגיטימי, הדבר עשוי להוביל את חברי הקבוצה להמשיך את עבודת הקבוצה במודע או שלא במודע, גם מחוץ לגבולות הסטניג שנקבע בהסכם העבודה. לעיתים, הצורך באינטראקציה לא מקבל מענה במסגרת הקבוצה ומחפש דרך להתממש מעבר לגבולותיה בשיחות חולין, בהפסקות, בטלפון, בבית קפה או באמצעות המייל.
אנו מבקשות להראות שאינטראקציות אלו מהוות בהגדרה “עבודה מחוץ לקבוצה”, שהיא למעשה אלטרנטיבה ל”עבודה” במסגרת הקבוצה.
* * * * *
התהליך הקבוצתי הנו דינאמיקה עדינה שכמו שזורה מחוטים נסתרים מהעין, המניעים אותו במסגרת קבוצה שמתקיימת בזמן ומקום – כאן ועכשיו. אולם, בתודעת החברים, היא ממשיכה להתקיים, באופן טבעי, מעבר למקום (כאן) ולזמן (עכשיו). המרחב הוירטואלי של ההתכתבות המייל מאפשר, מעצם קיומו, “לעבוד מחוץ לגבולות הקבוצה”, כמעט בלי משים.
שימוש במייל עשוי להוות כלי תקשורתי טכני וענייני המנוהל ע”י המנחה באופן מבוקר ואחראי, מתוך כוונה למסור לכלל חברי הקבוצה מידע על זמנים, שעורי בית, הפניות למאמרים וכו’. במקרה כזה המנחה מיידע על כך את חברי הקבוצה כבר בהסכם העבודה כחלק מ”דרכי העבודה”, ואז השימוש במייל עשוי בהחלט לתרום לקידום הקבוצה, לפנות את הזמן והמקום במרחב הפיזי מ”בירוקרטיות” למיניהן, לטובת עבודת הקבוצה.
אך באותה המידה, חשוב לתת את הדעת על כך שיתכן שהמרחב הקבוצתי הוירטואלי, יתמלא בתגובות, דעות, מחשבות ותכנים שמוצאים בו את מקומם מכיוון שאין להם ביטוי חופשי בקבוצה. זאת הן בשל מטרות הקבוצה, המנדט שניתן למנחה או בשל סגנון הנחיה בלתי מאפשר..
בכל מקרה, נראה שההתכתבות הופכת למשמעותית ובעלת השפעה, במיוחד במקרים בהם המרחב הקבוצתי המשותף לא מוגן דיו, כלומר – לא מתקיימת הלימה בין התוכן לתהליך במקרים כאלה הרמה הסמויה מוצפת רגשית ועולה על גדותיה. תכנים רגשיים מחפשים מקום וביטוי וזולגים החוצה, ומוצאים את הפתרון בהתכתבות תמימה, כביכול, במייל. מכאן, נטען כי תכנים אלה, המופיעים בצורת דיונים, רעיונות, הזמנות, שיתופים, חוות דעת וכד’, ועשויים לשמש כיסוי ומסווה לתכנים רגישים המשקפים, באופן מטאפורי, תהליכים יותר עמוקים ומשמעותיים המתחוללים במסגרת הקבוצה, ברמה הסמויה והלא מדוברת.
התייחסות להתכתבות המייל כאל אחד מהגורמים המשפיעים על התהליך הקבוצתי, אינה מובנת מאליה, אולם, מניסיוננו, למדנו שהתכתבות זו בהחלט עשויה להיות בעלת השפעה לא מבוטלת על התהליך הקבוצתי. זאת בשל מספר מאפיינים המבדילים אותה מתקשורת ישירה וגלויה המתנהלת במרחב הקבוצתי הפיזי המשותף.
ראשית, בהתכתבות במייל, במקרים שאמירות, שאלות, פניות או בקשות הנשלחות זה לזה נותרות ללא מענה או תגובה, החלל נותר, כביכול, ריק מתוכן, כשלמעשה הוא מתמלא בשתיקה מתוחה ולא מוסברת. מכיוון שכל אחד יושב בביתו מול מסך המחשב, התוכן נותר מעורפל, לא מדובר, בלתי מזוהה ומטיל צל עמום על החוויה של חברי הקבוצה.
שנית, לעיתים קרובות, תכנים מסוימים מדוברים רק בין חלק מחברי הקבוצה. ה”שותקים”, שאינם חלק מהתכתבות כזאת, נעשים “שקופים” ולכן הם בגדר נאלמים ונעלמים. כשהדברים לא מדוברים, כל אחד ישליך על המצב את החששות שלו, מפלס החרדה עולה, משערים השערות מקישים היקשים ועושים קישורים לא בהכרח נכונים. (לא ענו לי כי לא איכפת ממני.. משתררת שתיקה אחרי המייל שלי, שמשמעה דחייה… ידעתי שאסור היה לי לשלוח… זה היה קשה מדי, בוטה מדי, ישיר מדי…שוב זה קרה לי…).
מדוע חשוב שהמנחה יתן את הדעת לעניין המייל?
למעשה, ההתנהלות במרחב הוירטואלי שנוצר בין הגבולות של הקבוצה לעולם שמחוצה לה, משקפת את התכנים והנושאים שלא ניתן לכלול בתוך הקבוצה והרגשות שלא ניתן לטפל בהם ומהווה חלופה לעבודת הקבוצה “כאן ועכשיו”. אופי ודרך ההתנהלות הזו עשויה לרמז על התכנים הרגשיים שמעסיקים את חברי הקבוצה ברמה הסמויה והמטאפורית. כאשר אין לה יד מכוונת, היא עלולה להתנהל באופן שלא רק שאינו מקדם ומשרת אותה, אלא אף בולם את התפתחותה. כך נמנעת, למשל, האפשרות לזהות את השותק, הפגוע, הדחוי או השעיר לעזאזל ולעזור לו לצאת מתפקידו, או לפענח את התמה המרכזית ולהפוך אותה לתוכן לימודי תוך רתימתה לתוכן הנלמד.
במידה והדברים לא יזכו לפרוש ועיבוד מבוקרים, תקשורתיים ומקצועיים, עלול המרחב הוירטואלי להפוך למרחב ביניים, ‘שטח הפקר” בעל אופי של הפקרה. מרחב חלופי פרוע, ללא כללים, נורמות והסכמות, שהתקשורת מתנהלת בו בצורה פוגענית, חסרת אחריות, כשמאבק על מקום, מנהיגות או תפקיד “תחליף המנחה” מתחולל באין מפריע. התוקפנות שמחפשת כתובת מתנהלת בצורה גלויה או סמויה, ללא יד מקצועית מכוונת וללא איוורור רגשות או ייחוס משמעות. קרי, ללא למידה, צמיחה או התפתחות.
מעבר לכך, האווירה שנוצרת במרחב הזה עלולה לחלחל חזרה, אל תוך הקבוצה ולהשפיע על האקלים בקבוצה. החווייה של היחיד, שנותר עם תחושות לא נוחות, בלבול או חווית חוסר אמון, בסופו של דבר, בלי לדעת תמיד מדוע, משפיעה על ההתנהלות שלו גם בזמן הקבוצה.
במידה שלא תהיה אפשרות לעיבוד, יש יסוד סביר להניח שבמקרים מסויימים אף נאבד את המשתתף הזה… (בין אם יעזוב את הקבוצה או יסתגר בשתיקה).
חשוב לתת את הדעת לכך שבמרחב הוירטואלי הזה בולטת גם סוגיית החשיפה שמעצימה את החרדה מכיוון שכל אחד מחברי הקבוצה חשוף לפרשנות וביקורת, להדרה או התקפה, התעלמות או תגובה בלתי הולמת ללא הגנה מספקת.
מעבר לכך, שיח כזה, עלול בלי משים, להפוך ל”שיח חרשים”, שבו כל אחד מדבר על ואל עצמו, מבלי להתייחס להתפתחות התוכן ולדברים הכתובים שאחרים פירסמו.
בנוסף, תמיד ייתכנו טעויות אנוש. שירשור עשוי להיקטע, ייתכנו דילוגים על חלק מהמיילים והכותבים, עשוי להתחולל שינוי חד בנושאי השיח, או ברשימת הנמענים, כך שאחד המשתתפים יושמט ב”מקרה” מההתכתבות, או ששמו יתווסף באורח פלא להתכתבות אחרת. קורה שמשיבים לאחד מחברי הקבוצה במקום לכולם או ההיפך…, שלא לדבר על הבנה מוטעית של תוכן הדברים בשל קריאה לא נכונה של הטונציה בה נכתבו הדברים, ועוד כהנה וכהנה טעויות שמוכרות לכולנו.
לתפיסתנו, המקריות לעולם אינה רק מקרית. הקבוצה מתארת, באמצעות השימוש במייל במרחב שנמצא כביכול, מחוץ לגבולות אחריות המנחה, למעשה, את מצבה הרגשי הבלתי מעובד. לכן אנו מאמינות שעל המנחה, מתוך ההבנה שתפקידו להגן ולשמור על הקבוצה ועל גבולותיה, לשאת באחריות גם על המרחב הזה ולהיות ער למתרחש בו.
איך המנחה ידע מה מתרחש במרחב הוירטואלי אם הוא עצמו לא מכותב?
לתפיסתנו, על המנחה להיות ער לסימנים, רמזים ואותות בזמן, לפני או אחרי הקבוצה. יתכן שהדבר ייוודע לו דרך “פליטת פה”. למשל כשאחד המשתתפים מתלונן שהוא לא קיבל מייל מחברי הקבוצה בנושא שיעורי הבית, או מתייחס לעצה שקיבל מאחד החברים במייל בנוגע לעימות שהיה לו במפגש האחרון. תתכן גם “פליטת קולמוס”, כשההתכתבות מגיעה אליו לא מתוך כוונה, אלא כשאחד מחברי הקבוצה עשה “השב לכולם” והסב אליו את השירשור, שהחל מתזכורת שלו לקריאת מאמר והפך לשיחה בין החברים.
איך ינהג מנחה במקרה שאין לו מנדט לעבד תכנים רגשיים בקבוצה?
בהתאם לתפיסת עולמנו המקצועית, כאשר חברי הקבוצה מיידעים את המנחה, במודע או שלא, על התקלות במייל (מישהו שינה את סדר רשימת הכיבוד, מישהו הפיץ מידע שגוי…) הם למעשה, פונים אליו, באופן גלוי או מטאפורי, כ”מבוגר האחראי” שימצא את הדרך יעילה לטפל במצב שנוצר.
בהתאם לגישה הפרקטית-דינמית שלנו, נניח כי בצד העניינים פרקטיים, קיימת גם הרמה הדינמית. אנו ממליצות לא להסתפק בהיענות עניינית לבקשה, “לעשות סדר ולפתור את הבעיות” שנוצרו בקבוצה,אלא להתבונן בראייה רחבה ודינמית יותר ולדאוג לטפל במקור הבעיה. לייצר או לחדש את ההלימה בין התוכן לתהליך, זאת על ידי התאמת התכנים למידת היכולת שלו לטפל בתהליך שהם מחוללים, או למצוא דרך הולמת, בגבולות התפקיד והמנדט שלו, לתת ביטוי ומקום לתכנים שמציף התהליך אצל המשתתפים.
במקרים שמסגרת הקבוצה אינה מאפשרת טיפול יסודי, מספיק שהמנחה יסב את תשומת לב חברי הקבוצה לעובדה שלהתכתבות במייל יש משמעות של מעבר לעצמה. הוא יכול לומר: “אין לי את המנדט לטפל בסוגיה שעלתה בהמשך להתכתבות של חברי הקבוצה במייל, משום שזה לא במסגרת המטרה של הקבוצה, אבל אני מציע שתהיו עירניים לכך שגם התכתבות במייל היא סוג של אינטראקציה,שמשפיעה על הקבוצה, למרות שהיא מתנהלת במרחב שמחוץ לגבולותיה. אני ממליץ להתנהל בהתאם לאותן נורמות מכבדות שהייתם מבקשים עבור עצמכם, כאן בקבוצה.
הוא יכול לשתף מניסיונו המקצועי להפנות את תשומת הלב לכך שבשפה של הנחיית קבוצות, אם מישהו נשמט מהרשימה, או משהו מדולג זה אכן יכול להיות מיקרי, ולא מתוך כוונה רעה, אך כן בעל משמעות ויציע לחברי הקבוצה לקחת על כך אחריות.
במידה והקבוצה מתנהלת במסגרת ארגון או מערכת ניתן לפנות לגורם המתאים, תוך כדי התנהלות התהליך או עם סיומו ולהמליץ מתוך ההתנסות שלו עם הקבוצה לאחראים, להקדיש לנושא זמן מונחה באופן מבוקר: “אני מאמין שיש לך או למי מטעמך את הכלים… ואם לא – אשמח להגיע לתהליך נוסף שנותן מענה לצרכים שזוהו בתהליך”.
לסיכום,
אנו מאמינות שתמיד נכון להתבונן שוב ולבחון האם מתקיימת הלימה בין התוכן לתהליך? במידה ונגלה שלא כך הדבר, מתבקש ליצור את ההלימה, לחדש אותה, ולשמור עליה כמאפיין של המרחב הקבוצתי.
סביר להניח שאם המנחה יצליח ליצור הלימה בין התוכן והתהליך במסגרת הקבוצה בהתאם למטרותיה ומגבלותיה, היא תשתקף גם במימד הנוסף – כך תיווצר גם הלימה בין המתחולל במרחב הקבוצה להתנהלות במרחב הוירטואלי. הלימה שתאפשר עבודת קבוצה נינוחה בתוך מסגרת הקבוצה ואינטראקציה מאפשרת בין חבריה, מחוצה לה. באופן זה ניתן להוביל את חברי הקבוצה לסיומה, דרך מחזור חייה, ואת הקבוצה להשלמת יעדיה…