תוכן-תהליך בהנחית קבוצות (וגם מחוצה להן)

מה זה בכלל תוכן-תהליך?
כשמדברים על תוכן-תהליך, מדברים על גישת הנחיה שמתחילה מהפרספקטיבה והנחות היסוד עליה מתבססת ההנחיה עצמה.
לפי הגישה הזו הפעולות שהמנחה עושה נובעות מהנחה שהמהלכים שמתחוללים בקרב אינטראקציות אנושיות הם לא אקראיים ולא מקריים, אלא שרשרת של תגובות גומלין בין גורמים מעורבים שמשפיעים על מה שמתרחש בקבוצה 'כאן ועכשיו'.
מדובר במתודולוגיה שמגיעה מעולם הידע של הנחית קבוצות שבוחנת את הקשר המשתמע בין התוכן הגלוי של ההתרחשות, מה שנקרא בשפה המקצועית טקסט לבין התהליכים הסמויים ש'בין השורות' שאנחנו בשפה המקצועית קוראים להם סאבטקסט.
במסורת המקצועית הנחיה לפי הגישה הזו מאפשרת לקבוצה לדבר ולתת לתכנים לעלות. לנבוע מתוך התרחיש הקבוצתי ולברר על פי הטקסט מה באמת מעסיק את הקבוצה ברמה הרגשית הדינמית הבינאישית ואיזה ביטוי זה מקבל באופן גלוי. ההנחה היא שתכנים שעולים לשיחה, גם היא היא אגבית משקפים משהו ובעל ערך לזיהוי הסאבטקסט. באופן הזה ההנחה היא שכמדברים על משהו ממקומות וזמנים אחרים, הוא מספר, אמנם "בתחפושת", משהו בעל משמעות שמתחולל בקבוצה באופן לא לחלוטין מודע או מדובר. ההנחה היא שהישות הקבוצתית שלוחת מסרים על מה שנחוץ לה כרגע ב'סיפור כיסוי' שהתייחסות אליו גם ככזה עשויה לרמז למנחה מה ה'קבוצה' אומרת ואיזה צורך היא מבקשת למלא. כשמייחסים לתוכן משמעות כוללת יותר מחפשים את הקשר בין הדרך בה פועלים והנושאים עליהם מדברים לחוויה הרגשית ולתהליך הקבוצתי הדינמי שמתחולל בקבוצה 'כאן ועכשיו'.
אני נוטה לדבר על אזור התוכן שנתפס בחושים והקשר שלו ל'עולם התחתון' של התהליך שאני מגדירה אותו כאזור הניחושים. ההנחה היא שהעולם התחתון של הקבוצה הוא בעצם כמו עולם תחתון – אין דין ואין דיין. איש הישר בעיניו יעשה. עולם של צרכים, יצרים, פנטזיות שחבוי אי שם במרתפי התת מודע. הוא "מוגש" למרחב הקבוצתי הגלוי בסוג של עידון הרבה יותר מוסרי, רציונאלי, נורמטיבי, ולגיטימי.
כל הרעיון הוא לייחס משמעות לכל מה שעולה בקבוצה, כולל, ולפעמים בעיקר אירועים איזוטרים. לגלות, לזהות, לברר להבין ולפרש את פשרם בהתייחס לקשר בין התוכן לתהליך, כדי להפוך את זה למיומנות בהנחיה של קבוצה שמבררת את צרכי הקבוצה ומבקשת לחפש פתרון הולם. הולם את מה? הולם את המעמד – על מטרותיו, תנאיו, המנחה והמשתתפים בקבוצה.
ואני אומרת – ולא רק. לא רק בקבוצה מונחית. שהרי אם ביחסים בין אישיים עסקינן הרי מדובר בתקשורת בין אישית. באינטראקציה אנושית שמתחוללת גם מחוץ לקבוצה. בכל מקום. כל הזמן. באופן הזה יש מקום לגישה הזו גם בהתנהלות המקצועית שלנו, וגם בחיי היומיום של העסק.
ולא רק שיש גם מתבקש.

מה זה תוכן ומה זה תהליך, ומה ההבדל בין השניים?
לצורך המחשה, התוכן הוא כל מה שאנחנו רואים, שומעים, מריחים, נוגעים. יותר קרוב לעובדות ונתונים.
התהליך הוא יותר נתון לפרשנות. בעצם מדובר על התהליך הדינמי. דינמיות היא תנועה. תנועת תהליך הגומלין בין הגורמים המעורבים שמתקיימת במרחב הקבוצתי. יש פה תערובת של חומרים רגשיים, אנרגיות תדרים, תקראו לזה איך שאתם רוצים, שבעצם רוחשים מתחת לפני השטח.
מה שיפה בכל הסיפור הזה שאנשים מגיעים לקבוצה עם מטענים מהעבר ובמרחב הקבוצתי הכל נוכח בתערובת של מחשבות, רגשות, פנטזיות, צרכים, ציפיות, וחוויות טעונות מהעבר האישי והכללי, רלבנטיים באופן ספציפי לענייני הקבוצה, או לכאורה פחות רלבנטיים.
וכאמור – לפי גישת תוכן-תהליך – הכל רלוונטי. עובדה. הם פה. נוכחים 'כאן ועכשיו' למרות, שעל פניו, אין להם פה מקום.
איך ולמה הם הגיעו הנה? למעשה, התהליך שואב אותם מתוך העולם הרגשי באופן אסוציאטיבי והופך את הלא מודע אישי לקבוצתי.
השיח הקבוצתי הגלוי מתפתח לשרשרת אסוציאטיביות שמגלגלת סיפור קבוצתי משותף שמלמד על התהליך.

איך ולמה התוכן קשור לתהליך?
על פניו ולמראית עין, התוכן והתהליך מתקיימים בשני עולמות מקבילים כל אחד מהם בעצם עוסק בחומר אחר יחד עם זאת, שניהם גורמים משתתפים, משפיעים ומושפעים, בחיי הקבוצה ומספקים תוכן לשיח המתגלגל.
כל העניין נעשה מאתגר יותר כשאנחנו מדברים על סדנאות.
סדנאות, מעצם טבען משלבות במרחב הקבוצתי גם חומר למידה וגם הפעלות יזומות.
אלה מוגשים על ידי המנחה ברמת התוכן ומעוררים באופן מיידי תכנים, שייתכן שבקונסטלציה אחרת היו נשארים רדומים ברמת התהליך.
כך שמעבר לתכני הלמידה, גם תכנים רגשיים שקשורים בשינוי המתבקש מעצם רכישת מיומנויות חדשות וגם תכנים שקשורים בלמידה עצמה ובתפיסת העצמי כתלמידים בקבוצה לומדת, עולים וצפים אל תוך המרחב הקבוצתי.
אז איך הם קשורים? הם משפיעים אחד על השני.
כשתוכן לימודים מאיר ומעורר תוכן רגשי הוא מקבל את הציביון הייחודי של כל קבוצה וקבוצה.
התהליך "מדגים" את התוכן בדרכו היצירתית. הוא צובע אותו בגווניה הייחודיים של הקבוצה ומציג אותו בהתייחס לנתונים המשתנים שלה, כולל לשלב ההתפתחותי בוו היא נמצאת באותו הרגע.
כל מעגל והשפה שלו.
כשאנחנו יודעים לקרוא את שפת המעגל, שהיא שפה מטאפורית, אנחנו בעצם יכולים להגיד שאנחנו יוצרים פה ביחד עם הקבוצה יצירת אמנות משותפת.
השאיפה שלנו זה שהקשר בין התוכן לתהליך יתקיים באופן בו הם עומדים בהלימה. הסינרגיה ביניהם יוצרת מין תחושה של סינרגיה כמו שני משוטים שחותרים לאותו כיוון. מי שחותר היא בעצם הישות הקבוצתית, באמצעות משתתפי הקבוצה, כשמי שמכוון אותה הוא המנחה.
כשהם עומדים בהלימה מרגישים את זה באוויר.
יש איזו תחושה אקסטטית, ואפילו, לעיתים, קטרטית. רווחה מורגשת והתחושה היא ש'אנחנו בכיוון הנכון'.
אלה רגעים אמיתיים של 'וואוו' – חוויה משמעותית מתחוללת פה.
לכן חשוב רצוי וכדאי לחבר בין התוכן לתהליך.
כשמתקיימת הלימה בין סוגיות התוכן לסוגיות התהליך החוויה היא חוויה מלאה.
כשהתוכן והתהליך לא עומדים בהלימה אחד עם השני, אנשים חווים צרימה ומרגישים את הסתירה, שלפעמים נראית ונחווית ממש כמו מסר כפול, ולעיתים אפילו מוסר כפול.
פה יש מעין התייחסות מובנית ל-"נאה דורש נאה מקיים". יש משהו לא נוח בלדבר על משהו ש'כאן ועכשיו' במרחב הוא לא מתקיים או מתקיים ההפך ממנו.
כשמבינים את העניין הזה ואת היחסים המאוד מורכבים בין התוכן לתהליך, ניתן לנהל את הקשר ביניהם באופן מקצועי. ניתן להבחין בנקודות מפתח בהן אפשר לכוון את הישות הקבוצתית לכיוון שיוביל אותה להשגת מטרותיה ויאפשר למשתתפים בה לחוות ולהתנסות בדבר שהתוכן מדבר עליו.

סדנה לניהול קונפליקטים? לא!

בשפה של תוכן-תהליך, אין מבחינתי אין חיה כזו.
כחלק מתהליך מתמשך – כמובן, מתבקש. אבל כסדנא עצמאית – בחיים לא!

למה?
כי ברגע שיהיה כתוב בהזמנה ו/או על גבי הלוח קונפליקט, יתעורר בקבוצה קונפליקט!
ולא שאני פוחדת מקונפליקטים, אני פשוט לא מאמינה שבמפגש חד פעמי ניתן ליצור אקלים קבוצה שבו הקונפליקט שעולה גם יצוף, גם יהווה אתגר למידה וחומר התפתחותי וגם יוכל לקבל עיבוד ולהפוך לעימות בונה.

אם הקבוצה לא 'שם' אז לא… זה לא יקרה.

מה כן?

כל פעם שמבקשים ממני כזו סדנה אני מציעה את החלופה המתבקשת על פי גישת גרוּפּוֹלוֹגיה להנחיה עסקית, דיאלוגית ומעוררת להשראה. אני מציעה סדנה בתקשורת בין אישית מלב ללב או בתקשורת רותמת או ניהול יחסים בדרכי שלום, בהתאם לקונטקסט, אני מרשה לעצמי להיות פה יצירתית.

אני מניחה שגם במידה ורוחש קונפליקט במרחב הקבוצתי ניתן להתבונן עליו ולבחון אותו ב'רוח טובה' וליצור למידה אפקטיבית על קונפליקטים וניהול קונפליקטים. 

תוכן-תהליך, כבר אמרנו?

לא מזמן, בתגובה לבקשה לסדנה על ניהול קונפליקט הגשתי הצעה לתוכנית רווחה שבקשה לאסוף את השותפים ולתת להם ערך.
אמנם המסמך נפתח ב – "לבקשתך, ובהמשך לשיחתנו…", אבל ההצעה דברה על תקשורת מעגלית מעצימה ומנגנוני תקשורת ארגוניים.
בניתי סדנת יום מתוך הנחה שזה הצורך האמיתי הן של התוכנית – כתרבות ארגונית ואקלים עבודה, והן לשותפים, ככלי עבודה אישי ומקצועי שייתן להם ערך.

בתגובה קבלתי הסבר מנומק למה הסדנה לא עונה לצרכים, כי הם מבקשים להיות אטרקטיביים עבור השותפים ולתת להם ערך, וערך זה כלי לניהול קונפליקט! ככה הוסבר לי הלוך ושוב.

ויתרתי.
מעדיפה להימנע מסיטואציה של קונפליקט הרסני שיקדם אותי לקראת כרוניקה של מפסיד-מפסיד ידועה מראש….

מבחינתי, הפסדתי יום עבודה והרווחתי את המוניטין שלי.
גם זו דרך לחשוב כלכלית… בראייה עתידית.

מה הקשר בין תכנים כמו תרגילים או נושאי הסדנה לתהליך שהם עוברים בה?
הקבוצה מתפתחת בשלבים שמוכרים לנו.
בכל שלב טיפוסי משלבי ההתפתחות של הקבוצה היא עסוקה בסוגיות התפתחויות אחרות שמספקות חומרים למאגר הגועש מתחת לפני השטח.
נושאי הלימוד והתרגילים משפיעים על התהליך הקבוצתי ועל תהליך הלמידה האישי כשהם "לוחצים על כפתורים רגישים" ומשחררים תכנים רדומים שמתעוררים לחיים ומקבלים מקום נרחב ברמת התהליך.
משם, קצרה הדרך לפגוש אותם ברובד הגלוי בצורת שיח מטאפורי.
ושוב, הלימה מאפשרת להפוך אותם לחלק לגיטימי ותורם משמעותית להתקדמות הלמידה ולהשגת המטרות.
פה ניפגש ה'וואו' עם ה'וואלה'.
הרבה פעמים מנחים מחפשים לעשות 'וואו'. רוצים שיהיה משהו מאוד מאוד מרשים, עוצמתי וחזק למשתתפים. הם יוצאים מגדרם כדי לייצר פירוטכניקה, לשלוף שפנים מהכובע ובאמת להשקיע מעל ומעבר במעטפת, כשמתחת לאף שלהם יש אופציה לייצר משהו מאוד משמעותי.
וואוו – כשמשתתף בסדנה אומר: "וואו איזה מנחה תותח! איזה סדנה מהממת!"
וואלה – כשמשתתף בסדנה אומר: "וואלה על זה לא חשבתי… זה חדש בשבילי… לקחתי. תודה."
מה שהופך את ה וואלה להרבה יותר משמעותי מאשר וואו

למאמר שכתבתי על תוכן-תהליך בשיתוף עם אורית שרת פורטר:

איך מחברים בין תוכן לתהליך?
מדובר במיומנות הנחיה שנשענת על היכולת לזהות את הנקודות בהן התהליך הסמוי מהעין מבצבץ אל תוך התוכן הגלוי ומרמז על קיומו. היא מלמדת על הדרך להזמין את משתתפי הקבוצה להסכים לעצור עליהם ולייחס להם משמעות.
כך, כשעולה תוכן ספונטני שמראה 'לא קשור', יש בידי המנחה כלי לרתום אותו לשירות מטרות הקבוצה. בכל דרך אחרת הוא נראה לא קשור, ולכן, על פניו, מחייב אותנו להשתיק אותו.
במקרים כאלה, שלכאורה אינם מעניינה הישיר של הקבוצה – יש בידי המנחה כלי לפענח את שפת המעגל, לגלות מהם צרכיה הלא מודעים של הקבוצה, לבחון באופן מקצועי אם ואיך לתת להם מענה במידה והם מעכבים את האפשרות של הקבוצה להתקדם. כל זאת, בלי לשתף את המשתתפים ובלי לעצור את תנופת הקבוצה. בלי להשקיע בכך משאבי קבוצה יקרים, והרבה לפני שהחומרים האלה מגיעים למודעות של המשתתפים עצמם.
הדרך לחבר בין תוכן לתהליך קשורה לכמה דברים ובראשם הלך הרוח של המנחה.
אני אוהבת לחשוב על זה ככה: אנחנו מגיעים לקבוצה כשעין אחת על התוכן עין אחת על התהליך ועין אחת על הקשר ביניהם.
יש בעניין הזה משהו שיכול להיתפס מיסטי או רוחני מדי.
בעיני זה פשוט כמו עם משקפיים, שאו שמרכיבים על העיניים או שלא.
אנחנו יכולים להגיד שזה לא אמיתי וזה לא עובדות.
ואני אומרת בוא נחפש מקסימום נמצא. אם לא – נמשיך בדרכנו.
אבל זה מחייב אותנו להגיע מאוד מאוד פנויים ונינוחים כי נדרשת פה רמת קשיבות מאוד גבוהה.
כשמגיעים מתוחים, דרוכים ובלחץ ממה שעתיד להגיע, קצת קשה להיות בנוכחות עם פניות רגשית ועם מקום בלב ובמרחב הפנימי שלנו להתבוננות שהיא מעבר.
מה עוד? הכנה מוקדמת.
הערכות ותכנון מוקדם, גם של התוכן וגם של התהליך והבנייה מושכלת של המרחב הקבוצתי ותכני הלמידה. כולל מבנה הקשר ביניהם.
ככל שהמרחב הקבוצתי מוגדר בבהירות ומגודר באופן תקשורתי אך אסרטיבי, יש שקט במערכת. כש'גבולות הגזרה' ברורים אנשים מרגישים שהם מתמצאים במרחב. 'כללי המשחק' ברורים להם והבנות לגבי ה'מותר והאסור' לא "שולחות" אותם לפעולות או למצבי קיצון שנולדו באופן לא מודע הסמוי מהעין לבדיקת גבולות כדי לברר איפה ניצבים הגבולות.
באופן הזה כשיש בהירות במרחב שוכן איזה שהוא רוגע שמאפשר ליצירתיות לעלות במידה של מוגנות ושל ביטחון ואנשים מוכנים להתנסות ולהתמסר. להיות מעורבים, להתנסות וליצור בעצמם מהלכים חדשים שיוצרים שיח חדש והתנהלות חדשה.
אז הדרך לחבר בין התוכן לתהליך, מעבר לנכונות ליחס משמעות לכל מה שעולה במרחב הקבוצתי, היא להבין שהמשמעות היא משמעות מטאפורית. וכשאנחנו מדברים על מטאפורה אנחנו מדברים על קצה חוט שמבצבץ ומזמין אותנו למשוך בו.
המילה מטאפורה – מטא זה מעבר ופורה זה כלי. כלומר – כל התרחשות ברמת התוכן הגלוי , כשאנחנו מניחים מראש שהיא מייצגת משהו שגם נושא את המשמעות של עצמו וגם נושא משמעות שמעבר לו.

למה צריך להבין את זה? למי זה טוב?
לא צריך להבין את זה.
אבל כדאי מאד.
מנחה שמבין את זה יכול בניחותא לשלוט במצב ולשמור את הקבוצה על המסלול האפקטיבי ביותר להשגת המטרות שלה.
באמצעות טכניקות של הנחית קבוצות תוכן-תהליך הוא שולט בקבוצה בלי לשלוט באנשים.
למי זה טוב? לכולם.
אין השתקה. אין סתימת פיות מעליבה.
הכל בעל משמעות ויחד עם זאת, לא ניגררים עם הקבוצה או מי ממשתתפיה לדרכים צדדיות שמסיתות את הקבוצה ממסלולה להשגת מטרותיה.
באופן זה התהליך אינו בא על חשבון התוכן והתוכן אינו מגיע על חשבון התהליך.
התהליך מובנה באופן חלקי כך שהתוכן שומר על התהליך מלהתפזר והתהליך מעצים את התוכן.
החוויה הזאת של סתימת פיות היא לא חוויה מעצימה, בלשון המעטה, ויש לנו אפשרות לייחס משמעות וערך לכל מה שעולה, להוקיר את כל מי שמעלה, להכיר בכל מה שעולה ולהודות על ההזדמנות להתנסות בלפגוש משהו אחר בדרך אחרת. להרחיב את מיגוון המיומנויות הרגשיות והחברתיות ולהשיג חווית עוצמה אישית מתפתחת, שמאפשרת לקדם את התהליך ולהתקדם להשגת המטרות המוסכמות של הקבוצה.

על תוכן-תהליך מתוך תוכנית המנחות של
עמותת טוב יחד (ע"ר)
לשימוש קבוצות בנושא חיבורים ושיתופים ויצירת טוב יחד בין המשתתפים

מה הם שלבי החיבור בין תוכן לתהליך?
חיבור בין התוכן לתהליך תמיד נמצא שם השאלה היא האם החיבור משרת את מטרות הקבוצה. מה איכותו של החיבור הזה? הרי גם חיבור שאינו עומד בהלימה הוא חיבור ומערכת הגומלין מתקיימת, לכן השאלה היא מה הם שלבי העבודה הנחייתית של חיבור בין תוכן לבין תהליך?
אחרי כל ההכנה וההיערכות המוקדמת, של המנחה את עצמו ושל המרחב הקבוצתי, כשהמעגל כבר 'אומר את דברו', וכבר הבנו שבהחלט 'יש לו מה ולהגיד' ויש לו איך להגיד:
השלב הראשון – לתת לדברים להתרחש ולהתבונן
השלב השני – לסמן לעצמינו שיש פה משהו
השלב השלישי –לחפש בתוכן סימוכין כדי לאשש ולבסס
השלב הרביעי – להחליט – לתת מענה סמוי על הצורך הסמוי או לפתוח את העניין בפני הקבוצה?
כמה המלצות חשובות כשפותחים את הדיון בקבוצה:
להפעיל שיקול דעת ולבחון האם ובמה זה משרת את הקבוצה ומקדם את מטרותיה.
הצעת פרשנות תמיד כדאי שתישאר בגדר הצעה. אין טעם לכפות פרשנות גם אם אנחנו בטוחים שהפרשנות היא מאוד מאוד נכונה.
להציע להתבונן גם על המעבר בנימה של שאלה – האם ישנה אפשרות שיש פה משהו מעבר?
במידה ואין היענות בקבוצה – להרפות, אם יש דברים בגו הם יחזרו למרכז המעגל
במידה והקבוצה נענית – לברר מה בעיניהם עשוי להיות פשר העניין שמתקיים פה עכשיו, מעבר לעניין עצמו
במידה ומתאים – להציע פירוש-ניחוש מול הקבוצה בברור זהיר ובפתיחות מלאה ביחס לקשר אפשרי בין תכני הלמידה לעניין בו הקבוצה עוסקת באופן גלוי
במידה וזוהה קשר ניתן לפתוח לדיון באמצעות הרחבת המטאפורה בהקשר לתכני הלימוד או אופי הלמידה באופן שמחזק ואפילו ממחיש ומדגים את המסר הלימודי.
כל התוכן שם – רק לאסוף אותו ולתת לו ערך ומשמעות שמקדמת למטרות.

האם החיבור בין תוכן לתהליך הוא רק בהקשר המקצועי או גם בא לידי ביטוי בהיבטים של העסק, כמו שיווק, מכירה ועוד?

גישת הנחית תוכן-תהליך ככלי לקידום עסקי
אורית שרת פורטר ובת-חן שפירא
טבעה של קבוצה

כמנחות ומלמדות הנחיית קבוצות אנו מבקשות להתאים כלים שיווקים למקצוע שלנו, כאלה ההולמים את הידע והערכים המקצועיים שלנו. אנו מחפשות אחר דרכים למנף מיומנויות מקצועיות לטובת התנהלות עסקית אפקטיבית בעלת ערך שיווקי מוניטיני.

הפעם בחרנו לבחון את האופן בו עשוי לשרת פענוח הרמה הסמויה את הקידום העסקי ולהבין כיצד ניתן לעשות שימוש בגישת הנחיה תוכן-תהליך ככלי תקשורתי מקרב בפגישת עסקים?

כולנו, כבעלי מקצוע מבקשים לעצמנו לקוחות שרוצים לעבוד איתנו ושמחים בקשר איתנו.
אנו רוצים להיות מעורבים עם אנשים שנח ונעים להם ולנו לעבוד יחד, באווירה של אמון, הדדיות והכרה בערך.

כיצד ניתן להשיג זאת?
גישות פילוסופיות ופסיכולוגיות שונות הגיעו לתובנות דומות, לפיהן האדם הוא יצור חברותי, הזקוק להיות בקשר, להרגיש שייך, לחוש קרבה, הבנה, לזכות בהכרה, תוך אמפטיה, הקשבה, הכלה וחווית נראות.
כמנחים, עומדים לרשותנו כלים מקצועיים שונים שעשויים לתת למשתתפים בקבוצה תחושה זו של הכרה בערך וחוויה של שייכות תוך קשב והדהוד. הכלי היישומי המרכזי ליצירת חוויה בינאישית זו לתפיסתנו, הוא גישת תוכן-תהליך, המבוססת על ייחוס משמעות רלוונטית לכל מה שמתחולל במרחב הקבוצתי. מבחינה זו נתפסת ההתרחשות ברמה הגלויה כמרמזת על המתרחש הרמה הסמויה ומאפשרת פענוח תופעות ותהליכים בקבוצה.

ברצוננו להסב את תשומת הלב לכך שניתן למנף את הידע, הכלים ומיומנויות ההנחיה העומדים לרשות מנחי קבוצות, ביניהן מיומנות הקשבה "בין השורות ומעבר למילים", ולהשתמש בהם באופן מושכל גם למרחב העיסקי-שיווקי.
מניסיוננו, למיומנות זו יש פוטנציאל גדול ומשמעותי ליצור עם לקוח פוטנציאלי, כמו עם כל אדם, יחסי הבנה, קרבה ואמון הדדיים. באמצעות ייחוס משמעות לתכנים שעולים בשיחת חולין, על פניו "מחוץ להקשר" – out of context, נצליח לפענח את המסרים הסמויים ולתת להם מענה בכלים המוכרים לנו – הן ברמת הפרקטית והן ברמה הדינמית, בצורת אמפטיה, הומור ומתוך כבוד.

בחיי היומיום באופן טבעי רוב בני האדם מתייחסים לתכנים הללו כאל "סתם" אמירות ו"ממשיכים הלאה"… אבל לתפיסתנו המקצועית שום דבר הוא לא "סתם". כל אמירה, דימוי, זיכרון עשויים להיות בעלי תוכן משמעותי שעשוי לתרום לפענוח הקשר בין גורמים מניעים להתנהגות המגיבה אליהם. אנו מאמינות כי פענוח הקשר הזה הנו כלי בעל פוטנציאל עצום לקידום יחסים אישיים ומקצועיים, תקשורת ותקשורתיות. לשם כך, לפי גישת תוכן-תהליך, יש לייחס להיגדים שעולים כבדרך אגב במסגרת פגישת הכרות, עבודה, תיאום וכד', משמעות נוספת כמשקפים "משהו" מעבר לפשט ומעבר לעצמם, אותו כדאי לפענח למעשה, מדובר בפענוח התהליך הסמוי באמצעות תכניו הגלויים.
הכלי המרכזי לפענוח התהליך באמצעות התוכן הוא ייחוס משמעות מטאפורית לשיתופים, סיפורים, היגדים או כל דרך בהם מובעים תכנים ומסרים. המשמעות המטאפורית מתהווה באופן אסוציאטיבי, כאשר חומרים מעולמות תוכן שנראים, כביכול בלתי קשורים, נקשרים לכדי רעיון קוהרנטי ונמסרים באופן מוצפן, מעודן ובלתי מודע בשני רובדי המסר – הגלוי והסמוי, בו זמנית. תפיסה זו משמשת כפריזמה דרכה ניתן להתבונן ולראות משהו חדש, אחר, שונה מהמוכר והידוע. משהו שמקבל את משמעותו מתוך ההקשר (קונטקסט), בו מתחוללת הסיטואציה, הטוען אותו בתוכן הקשור לזמן ולמקום. לכן, כדי לפענח מטאפורות יש לבחון את הקונטקסט בו הן עולות ולא להסתפק ברמה הגלויה בה הן מופיעות באופן מופשט וחסר הקשר. כמו כן יש לזכור תמיד להציע את הפרשנות המטאפורית כעוד אפשרות בענווה ומתוך כבוד.
לאמירות כמו "לא מצאתי את הדרך לכאן", "המקום פה מזכיר לי את הצריף מהתנועה", "זה מה שאמא שלי תמיד הייתה אומרת", "אין אוויר. מסריח/מחניק כאן", ניתן כמובן להתייחס רק ברמת התוכן, קרי, ברמה הפרקטית, ולתת מענה מיידי לצורך הגלוי המובע בהן. למשל לפתוח את החלון, להביע צער על כך שה-G.P.S התקלקל, לפתח שיחה על תנועת הנוער וכדומה.
לתפיסתנו הסתפקות בהתייחסות עניינית כזו היא החמצה של עולם שלם הרוחש מתחת לפני השטח שפענוח שלו עשוי לקדם אותנו לאין שיעור – עולם התהליך. התייחסות לתכנים אלו כאל התרחשות מטאפורית עשויה ללמד אותנו על תהליכים סמויים ועל רגשות, מניעים וצרכים נסתרים. לעיתים קרובות, האדם עצמו לא מודע להם או לעוצמת התרומה שיכולה להיות לפענוחם אך ירגיש הקלה אם יחוש או יבין אותם.
בהתייחסות כזו, אנחנו יכולים לזהות באמירה על קשיים בהגעה לפגישה יידוע על קושי ואולי אף בקשה סמויה, אפילו כמיהה לעיתים, למישהו שיהיה שם עבורו, יתפקד למעשה כמורה דרך, "הורה", מבוגר אחראי, ואולי אפילו מבוגר משמעותי.
את ההתייחסות האגבית כביכול, על החדר המסריח, ניתן לראות על פניו, כאמירה לא מנומסת, חוצפה, מטרד או נדנוד, אולם רתימת הידע המקצועי על הקשר תוכן-תהליך עשויה להציע התבוננות נוספת. ייתכן שהמחנק הפיזי שלו משקף גם מחנק מטאפורי ובמסר הגלוי שלו נחבא מסר סמוי. ייתכן ומשהו בקצב של סיפוק המידע, הנגיעה בתכנים קשים או עומק המשמעות אינו עומד בהלימה עם הכוונות שלו או משהו בדברים או במפגש מעורר בו חששות, הסתייגות, הצפה, התנגדות ואולי אף חרדה.
התייחסות להיגדים אלו ואחרים כאל רמזים למתרחש ברמה הסמויה מאפשרת זיהוי הצורך, ובהתאמה מתן המענה ההולם. בתגובה, לכך, השיח הגלוי יתנהל ביתר נינוחות.

באווירה זו של אמון וקרבה, באקלים של בטחון ומוגנות, ניתן לתווך ללקוח הפוטנציאלי את הצרכים המזוהים שלו 'כאן ועכשיו'.
ו… אם הוא יחוש שצרכיו בהירים לך כבעל מקצוע, ויתרשם שיש לך גם מענה או פיתרון, לא יפתיע אותנו אם הוא יבחר לרכוש את שירותיך המקצועיים.

לסיכום
הבנת טבעו של תהליך ההתקשרות הרגשי הבינאישי והחלת כלליו ומרכיביו על תהליך ההתקשרות העסקי הנו כלי מקצועי וכלי חשיבה שבמידה ונעשה בו שימוש אתי, הלוקח בחשבון את התועלות שלנו ושל הלקוח, השימוש בו יקדם את הצדדים לקראת השגת מטרות שני הצדדים.

אם הפוסט הזה הואיל לכם במשהו,
אני יותר מאודה לכם על שיתוף שלו ברשתות החברתיות.
וכמובן, אשמח גם לשמוע מה דעתכם בנושא פה - למטה בתגובות.
להתראות בחדרי הסדנאות,
בת-חן

במה אוכל לעזור לך?

האנציקלומדיה

מושגי יסוד בהנחיית קבוצות

מיזם שיתוף ידע
למנחי קבוצות וסדנאות

הפעם, במקום 'לעשות את...',
מורים להנחית קבוצות
'מדברים על...'

4 מורים, במהלך כ-4 שעות
מסבירים 14 מושגים בסיסיים
בהנחיית קבוצות מקצועית,
כל אחד מהזוית שלו

לפרטים והרשמה לחץ כאן

הקמפוס הדיגיטלי לשרותך

מוצרי מידע מחכים לך 'כאן ועכשיו'

מוצרי מידע שעשויים לעניין אותך

מחולל הקסמים

איך לרתום את המשתתפים בסדנה להשתתפות משמעותית ומעורבות פעילה בקבוצה פעילה בלי לשלוף שפנים מהכובע?

סדנת מאסטר

סדנת הדגל של העסק שלך - איך ליצור סדנת בסיס מקורית, קצרה, מודולארית ופשוטה להנחיה שגורמת למשתתפים לבקש המשך?

פוטנציאל במעגל

סדנת קונספט - איך להחזיק קבוצה ערנית, מתעניינת, משתתפת ומשתפת לאורך זמן?

פוסטים נוספים בבלוג

סדנת הדגל – או: מה הופך אותך למנחה דגול?

סדנת הדגל שלנו היא המגרש הביתי שלנו. היא מביאה את עצמנו במיטבנו נינוחים, 'מרגישים בבית', המשתתפים בסדנה חווים מקצוענות ומרגישים שהם בידיים טובות.

איך להגן (גם) על הזכויות של עצמך בלי לפגוע באתיקה המקצועית – ההיבט המשפטי בסדנאות – עו"ד נחום שור מתארח אצל בת-חן שפירא

הגשת הצעת מחיר לסדנה? מה כלול במסגרת העסקה? עניין של תקשורת שבסופו של דבר הופך להסכם בקשר לתנאי ההתקשרות שאמור להיות מוסכם על כל הצדדים.

מה ההבדל בין סדנת מומחה לסדנה של… 'עוד מנחה'?

מומחיות מקצועית יחודית, מבודלת וממותגת-אסטרטגיה מקצועית-שיווקית עם יתרון בשיווק והנחיה, שהופכת אותנו למנחים דגולים בסדנאות הדגל בהן אנחנו ה-מומחים.

איך, לעזאזל, ניפטרים מהשעיר לעזאזל? (פרק ב' – על תפקיד המנחה והשעיר לעזאזל)

מה הקשר בין תפקיד המנחה והשעיר לעזאזל? מנחה הקבוצה הוא הדמות המשפיעה ביותר על מה שמתחולל בקבוצה. הוא זה שמעצב את המציאות הקבוצתית במישרין ובעקיפין.

Pin It on Pinterest

Share This

שתפו אותי

שתפו פוסט זה עם חבריכם

דילוג לתוכן