איך מחזיקים קבוצה תהליכית באחריות, במקצועיות ובביטחון בלי כריזמה מולדת ובלי כושר מנהיגות (ועוד שמשלמים הרבה כסף תמורת ההשתתפות בה)? לימודי הנחית קבוצות להכשרת מנחים עצמאים
האתגר הגדול שלנו, כמנחים הוא להחזיק את הקבוצה באחריות, בביטחון ובמקצועיות.
כל שכן, אם אנחנו מנחים עצמאים.
וכל שכן כשמשלמים לנו סכום כסף מכובד תמורת ההשתתפות בקבוצה.
וכן, הכל מתחיל מאחורי הקלעים.
הרבה לפני שהקבוצה מתכנסת, והרבה מעבר למיומנות בהנחית קבוצות.
קבוצה היא אורגניזם חי, נושם, ולפעמים אפילו בועט.
מדובר בהרכב אנושי שנענה לקריאה להתקבץ יחד כדי ללמוד, להתנסות במיומנות חדשה ולסגל אותה, כל אחד לעצמו, באמצעות האחרים ובסיוע המנחה.
ודיוק הוא שם המשחק.
לתת להם את החופש להתנסות בלי שהעניינים יצאו משליטה. לשלוט בקבוצה בלי להשתלט על האנשים. בלי לסתום פיות ( שזו חוויה ‘קשה עד פרישה’ למשתתף בקבוצה תהליכית), ובלי ‘להחליט עליהם’ שום דבר. כשהכל לגיטימי לפתוח לדיאלוג פתוח. ואז… מה יהיה אם…? אם יצאו שם כל מיני שדים? אם זה יגלוש לעימות פוגעני? אם הם יערערו על הסמכות שלנו?
לאפשר לכל אחד להביא את עצמו לביטוי אותנטי ולהרגיש משמעותי ובעל ערך גם כש’יוצא לו על העוקם’. לנהל את משאבי הקבוצה ולכלכל אותם כך שתהליך ההתפתחות של האחד לא יבוא על חשבון האחרים. למצוא את המשמעות והערך ההתפתחותי גם במצבים בהם מישהו משתלט על השיחה וזולל את האנרגיה (והזמן הקצוב) אפילו אם כולם כבר מתחילים לפהק ומאבדים אליו את הסבלנות (כולל אנחנו בעצמנו) ולסייע לקבוצה להפיק מהם לקחים בלי לכוון אליו חיצים.
ליצור מינון מדוייק בין ידע הכרחי להתנסויות בכלים חדשים, כדי להספיק את כל החומר וגם לא לקטוע תהליכים משמעותיים שצצים פתאום, באמצע. להבחין באפשרות לשזור ברגישות ונחישות, את מה שקורה באופן ספונטאני בתוך המתווה שתכננו, כך שגם נספיק וגם יבינו וגם יהיה מעניין ומשמעותי. אחרת גם הם וגם אנחנו נמות משעמום.
להצליח לגרום להם לסמוך עלינו. לחוש בטחון שאנחנו שומרים על המסלול ומאפשרים להם ללמוד לפלס לעצמם את הדרך, להרגיש שאנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו עושים ולמה. לתת בנו אמון ולהיענות להנחיה שלנו.
ובנוסף על כל זה – להצליח להיות שם בשבילם במיטבנו – בנוכחות, פניות והקשבה, בלי לחץ ובלי מתח, כדי לזהות איך להתערב ברגע הנכון ולהציע לקבוצה בדיוק את הדבר שיחלץ אותה ממצבים בהם היא מסתובבת סביב הזנב של עצמה באין מוצא. להיות מסוגלים לתת לה רוח גבית שתאפשר לה להתקדם למטרות, גם, ובעיקר כשכל אחד מושך לכיוון אחר, וגם כשהיא בועטת. באווירה טובה, בלי להיבהל, בלי לצאת מהכלים, ובלי לאבד, לא את עצמנו, לא את העשתונות, ולא את הקבוצה. בלי לצאת מגדרנו ובלי לעמוד ב’היכון’ על המשמר (ולחזור הביתה סחוטים אחרי כל מפגש ומפגש).
זה לא חייב להיות כל כך מסובך כמו שזה נראה. ולא חייבים לקחת את הבאסה בסבבה כי “זה חלק מהעניין” בהנחית קבוצות. יש דרך לעשות את זה. אני קוראת לזה הנחיה עם קול הנשמה, כמו שאומרים בספורט – להיות שחקן נשמה, ואני עומדת לפרוש אותה בפניכם.
ולפני כן – מי אני?
למי שעדיין לא פגש אותי באינטרנט, אז נעים מאד.
בת-חן שפירא.
אני מנחה במקצועי, מנחה בהכשרתי. מנחה בהווייתי.
כנראה שתמיד הייתי מנחה. הרבה לפני שלמדתי הנחית קבוצות והרבה לפני שהפכתי את זה למקצוע ולעסק.
אומרים שהפכתי את המקצוע לדרך חיים, אני אומרת שהפכתי דרך חיים לדרך להתפרנס.
כשאני חושבת על איך אני מנחה אז מבחינתי, הישות הקבוצתית היא כדור הבדולח שלי.
אני ‘רואה בקבוצה’. ככה אני מרגישה. עם עין אחת על התוכן. העין השנייה על התהליך והעין השלישית על הקשר ביניהם. שם יושב סוד הקסם.
כשאני מנחה אני כל כולי ‘שם’. בעולם ומלואו שהקבוצה יוצרת בכל רגע מרגעי חייה.
מהרגע הראשון הרגשתי שאני עוף מוזר בשדה הזה של הנחית קבוצות. “חייבת לעשות הכל אחרת”, “ממציאה כל מיני דברים שלא קשורים”, “מסבכת כל דבר” ועוד כל מני חוות דעת כאלה ואחרות.
לא בעיני הסטודנטים שלימדתי. הם הבחינו במה שאני לא הבחנתי. הם זיהו את עצמם ואת המקום שהם גדלים לתוכו. למדו ללמוד את עצמם ולהתאים לעצמם את דרכם המקצועית. לי זה היה נראה טריוויאלי. איך אפשר בכלל אחרת?
עם השנים גיבשתי את האינטואיציה באופן מתודי והפכתי אותה לשיטה סדורה, הן להנחית קבוצות והן להכשרת מנחי קבוצות. שיבצתי תובנות ויצרתי כלים תוך כדי ועל בסיס ההכרות עם השטח. כלים בהתאמה אישית כדי לתת לכל מנחה ומנחה את האפשרות להיות שם במלוא עוצמתו, במיטבו ולסייע לקבוצות לממש את הפוטנציאל שלהם, של חברי הקבוצה ולא פחות – את הפוטנציאל שלו.
והרי היא לפניכם:
גרוּפּוֹלוֹגיה היא גישה מקצועית-עסקית, תכליתית ושימושית שעיקר עניינה הוא לבנות קבוצות באופן שניתן להחזיק אותן בביטחון, במקצועיות ובאחריות כדי להנחות אותן בדרכן הייחודית למימוש המטרות שלהן. כל מנחה בדרכו. כל מנחה בהתאם לנטיות לבו ולתפיסת עולמו, לאמת המקצועית שלו ולעוצמות האישיות שלו.
כמו שאמרו חכמים – נח לא התחיל לבנות את התיבה כשהוא גילה שהמבול שוטף את הארץ. היה לו מידע מוקדם ביחס לאתגרים נתונים שהיא עומדת בפניהם או עלולה להיתקל בהם והוא קבל החלטות ביחס למה שהיא אמורה להכיל, כשהוא מכוון למה שהיא אמורה לשמש, ובנה אותה בהתאם.
התאמות. התאמות. התאמות.
התאמה מדוייקת בין המבנה, על כל פרטיו, הקבוצה, על כל משתתפיה והמנחה, על כל מה ומי שהוא, היא זו שעושה את ההבדל בין קבוצה שמוחזקת באחריות, מקצועיות ובטחון, לבין קבוצות ש… אולי. או פחות.
התאמה של המבנה לאוכלוסיית היעד, לאופי הקבוצה, למסגרת שלה, למתכונת המפגשים, לכללי המשחק שיונהגו בה ולגבולות הגזרה בה היא פועלת. הרבה לפני שמתאימים לקבוצה תכנים, תרגילים והפעלות. ועוד הרבה לפני שנפגשים עם הקבוצה פנים אל פנים.
וככל שנדייק פה יותר, הרי זה משובח.
איך מדייקים?
צעד אחרי צעד, בתכנון מדוקדק, על בסיס גילוי וחשיפה של המנחה האותנטי שבכל אחד ואחד וסגנון ההנחיה המקצועי הייחודי שהוא חרט על דגלו.
ביננו? זה מה שהופך אותו למנחה דגול, לא?
כשהוא עומד מאחורי כל צעד וצעד שהוא עושה, שלם עם כל מילה ועם כל הבטחה שיוצאת לו מהפה בכל שלב ושלב של הקשר איתו, כולל כשהוא נוקב במחיר ההשתתפות בקבוצה. הוא מעורר אמון והשראה ישר כשפוגשים אותו, הרבה לפני שהוא מציג תעודת בוגר בלימודי הנחית קבוצות או מפגין מיומנויות הנחיה מקצועיות כשהקבוצה מתכנסת. מרגישים שהוא ממש, אבל ממש יודע על מה הוא מדבר. לעומק ומהלב. משדר יושרה ואמינות. צ’ק עם כיסוי.
משהו בנוכחות שלו כמנחה נוכח בו גם כשהוא לא עסוק כרגע בלהנחות את הקבוצה בפועל. משהו בהוויה שלו ‘עובר’, והמשהו הזה הוא הנשמה היתרה שלו. הוא ‘שם’ במלואו. אותנטי, מהפנט וממגנט ומן הסתם, מקבל קרדיט מראש. ולא. לא מדובר בכריזה מולדת. לא בכושר מנהיגות ולא בעמידה מול קהל. מדובר במה שקורן מכל אחד ואחד מאיתנו כשהוא ‘האדם הנכון במקום הנכון’ עושה את הדבר שנכון לו עם האנשים הנכונים, בשאר רוח עם כל הלב וקול הנשמה. מחובר ומדוייק.
ופה עיקר העבודה מושקע בלגלות את המקום הנכון, או במקרה שלנו את הקבוצה הנכונה.
ואני אגלה לכם סוד – הקרדיט הזה הוא גם מה שמאפשר לו, כשהקבוצה מתכנסת, לתת מקום של כבוד לנשמה היתרה של כל אחד ואחד ממשתתפיה ולזו הלא מובנת מאליה, של הקבוצה. למה שנמצא במרכז המעגל. הוא מיומן בהנחית קבוצות הדגל, אותן קבוצות שנוגעות ללבו באופן המדוייק ביותר, בקי בתכנים, מנוסה בהפעלות, מיומן בתרגילים, מכיר את אוכלוסית היעד לעומק, מבין את מנגנוני החיים שמפעילים את עולם הרגש של המשתתפים בקבוצה, יודע מה ‘מדבר’ ללבם, מה ‘נוגע’ בהם ולהם. הוא מסוגל להרפות בביטחון, אחריות ומקצועיות את המתח ולהקדיש את משאבי ההנחיה שלו לטפח גם את אותו x פקטור מסתורי של הקבוצה, אותו הבדל מהותי בין קבוצה לקבוצה, למרות שהמשתתפים מאותו ה’סוג’. אותה נשמה יתרה שמצד אחד נובעת ומשקפת את רוחה הייחודית של כל קבוצה וקבוצה ומצד שני יש לה חיים משל עצמה. אותה ישות מופשטת שאחראית על תנופת הקבוצה, מכוונת את משאבי הרוח שלה בדרך מסתורית ומרתקת. ולקשור באמצעותה את החוטים השקופים בין ההרכב האנושי למיכלול הגורמים המשפיעים עליו, מבית ומחוץ – המודעים, ובעיקר הבלתי מודעים.
מה שלא נקשר מראש במבנה הגלוי, צץ עכשיו ונקשר, ללא מאבק ובמאמץ מיזערי, באמצעות מיומנויות ההנחיה שלו בחוטים שקופים ועדינים, במעשה אמנות רגיש ומרגש. קושר בין הנשמה היתרה של הקבוצה, לזאת של המשתתפים דרך הנשמה היתרה שלו עצמו.
אלה רגעי הקסם בקבוצות והיכולת לחולל אותם במו ידינו מתחילה בתוכנו. בנכונות לגלות מי אנחנו מתחת לכובע המנחה, ‘לשים את האצבע’ על הנשמה היתרה ולהתאים לעצמנו את הקבוצה בלי להתפתות להתאים את עצמנו לקבוצות כאלה ואחרות, רק כי יש לנו ביד מיומנויות של הנחית קבוצות.
ותשאלו, ובצדק – אם זה כל כך פשוט למה זה לא תמיד מצליח?
והתשובה נמצאת במקום אחר לגמרי.
היא נמצאת במקום שטועים לחשוב שהוא ממש לא קשור.
לא תופסים אותו כמשאב הנחיה, ואת הדינמיקה סביבו לא לוקחים בחשבון כשיוצרים את המבנה ואת ההתאמות המוקדמות.
היא נמצאת בהיבט הכלכלי.
מוטיב הכסף בהנחית קבוצות
הכסף (או היעדרו), הוא עוד אנרגיה שמפעילה את נשמתה היתרה של הקבוצה. ולא רק אותה. היא נוכחת במרכז המעגל ונוגעת לכולם, ובכולם.
היא משפיעה עד כדי כך שהיא מניעה ומעצבת את משאבי הרוח שנושבים ברקע. אפשר להגיד שהיא קובעת את מזג האווירה בקבוצה. מכוונת לאן נושבת הרוח גם בהתנהלות וגם בתכנים שעולים בקבוצה. גם של הישות הקבוצתית וגם של המנחה.
איכשהו, נוצר מצב שלא לוקחים אותה בחשבון ולא ‘שומרים לה מקום במעגל’. נהפוך הוא, מדובר בתוכן רגשי מושתק שהס מלהזכיר. נוטים להגיד שהיא “מלכלכת את האווירה” ומעכירה את טוהר היחסים. סוגרים את עניין התשלום ושמים את הכסף בצד. לא לומדים אותה ולא מלמדים עליה.
אבל זה שלא מכירים בה לא מונע ממנה להיות שם.
ולעשות את עבודתה היטב.
ואז, מה שקורה, שאין ברירה ומפנים לה מקום.
כשקולות רקע, שתיקות רקע, או התנהגויות רקע שמיצו את שתיקתן ברקע, שקופות וללא מענה תופסות את מרכז המעגל ומקבלות נוכחות, תוקף ומשמעות.
וככל שהקבוצה יותר ארוכה העלות יותר גבוהה.
וככל שהתהליך יותר עמוק הוא דורש יותר מושקעות.
וככל שהמחוייבות לעבור שינוי יותר גבוהה היא דורשת יותר אחריות.
גם מהמשתתפים וגם מהמנחה.
וככל שהפער בין גודל ההשקעה לתועלת, גדול יותר, ולא משנה לאיזה צד נוטות כפות המאזניים, מירווח המחיה של העניין הזה במרחב הקבוצתי, גדול יותר.
כך, שלהבדיל מסדנא של שלוש שעות, שמידה מסויימת של חוסר שביעות רצון יכולה, איכשהו לעבור בגרון, בקבוצה תהליכית זה לא עובר.
המשתתף מרגיש חודש בחודשו, בדרך כלל, את הכסף יוצא לו מהכיס. וכל פעם עולה אצלו השאלה – זה שווה את הכסף? את הזמן?
ואז… מגיע שלב טבעי בשלבי התפתחות הקבוצה בו מתחילות לצוף שאלות ותהיות ופתאום, כמו משומקום, מתחילים להישמע קולות ‘עדינים’ (קולות טיפוסיים בהנחית קבוצות, שעבור המנחה יכולים להישמע כמו ליטוף עם נייר לטש), כמו – לא היינו אמורים כבר להספיק את זה וזה? אנחנו נגיע לזה מתישהו? מה קורה עם זה?
או קצת פחות עדינים בטון עצבני כמו – אוקי. הבנו. מיצינו. נראה שאפשר לעבור הלאה. נו, אפשר שנתקדם? חבל על הזמן. אנחנו סתם מתמרחים פה.
או הרבה פחות עדינים כמו כעסים, תלונות ואפילו איומים – שילמתי ולא קבלתי. הבטחת שתתן לנו את זה וזה. ומה עם זה? ואנחנו צריכים גם את זה. ואולי תתן לנו גם את זה וזה. במקום אחר מקבלים גם את זה, וחשבתי שככה וככה ומגיע לנו גם את זה. מרחו אותנו. הונו אותנו. ואין לך מושג מה אתה מדבר. זו היתה טעות. עכשיו מה? אפשר לקבל חזרה את הכסף? חבל שזה יגיע לבית משפט, או לככר העיר ברשת החברתית.
והמנחה? מה עובר לו בראש? – מה הם חושבים לעצמם? שילמו כמה גרושים על שעה בשבוע ועכשיו חושבים שקנו את אמא שלי?
אני נותן את הנשמה שלי פה וזה מה שמגיע לי?
קשה לצאת מזה מרוצים. לא המשתתפים ולא המנחה.
אבל בינינו, מה רוב המנחים העצמאים עושים?
מקדימים את המאוחר ועושים לעצמם ‘הנחות’. במקום לשמוע את הקולות האלה בקבוצה, הם משמיעים אותם לעצמם, ולכן או לא פותחים קבוצות בכלל או מרב רצון לעבוד, מגדלים מעין יועצי אחיתופל פנימיים שעוזרים להם בשיקולי ה”תמחור”, הופכים את החשש לנקוב בסכומים למצפן (או מצפון) פנימי ומסכימים לעבוד בסכומים שלא “מסכנים” אותם. משהו שלא יעורר את השד הפיננסי בקבוצה. על גבול ההתנדבות.
וככה זה לא עסק. בטח לא עסקה טובה.
וגם לא שרות מקצועי מי יודע מה, כי יוצא שכדי להתפרנס צריך לרוץ מקבוצה לקבוצה מצד אחד, כך שלא נוכחות ולא פניות לא על הפרק, ומצד שני, השד הפיננסי לא נעלם, הוא רק מעצבן יותר.
ומעכיר את מזג האווירה.
וכל זה כדי … לא להעכיר את האווירה.
אז מה ה”פתרון”? שוב, מבית היוצר של אחיתופל.
מחפשים להשתלב כפרילנסרים ולהנחות מטעם ארגונים כאלה ואחרים.
לא פה המקום לדבר על הדינמיקה של התשלומים ועל שכר ההנחיה ויחסי העבודה בין מנחי קבוצות לארגונים האלה, אבל בשורה התחתונה – שורת הרווחים – יוצא שכרם בהפסדם (פה כן המקום לדבר על שכר הנחיה).
ככה זה, כשמשלמים לנו, האתגר הופך להרבה יותר מאתגר.
ענייני הכסף מעלים סוגיות רגשיות שגם הן תורמות את חלקן לקלחת. כך שמעבר לכתף של הדינמיקה הקבוצתית נוכל להבחין בדינמיקה של עסקאות. מעבר לפסיכולוגיה של קבוצות והתנהגות בקבוצות יש לנו פה עניין עם התנהגות צרכנית. מעבר ליחסי מנחה-משתתף קבוצה מתקיימים גם יחסי מסחר: לקוח-מוכר-מוצר. מערכת קבלת ההחלטות הצרכנית משתלבת עם מנגנוני ההשתתפות בקבוצה ויוצרת מנוע משל עצמה לתהליכים ולתופעות שניתן להבחין בהן גם בקרב מנחים וגם בקרב משתתפים בקבוצות.
כשאנחנו מביטים לשד הפיננסי בעיניים, אנחנו כבר יודעים עם מה יש לנו עסק, ולא אומרים – זה לא העסק שלי, אנחנו מטפלים בדבר הזה מראש. בהמשך נדבר על זה. נראה איך מעצבים מרחב קבוצתי שמסנן מקסימום גורמים שגורמים לחוסר שביעות רצון וממיין את רב האנשים שעלולים להיכנס אליו ולצאת ממנו עם חוסר שביעות רצון שניתן היה לצפות מהתחלה אם רק היינו מדייקים.
מה השתנה בעולם הקבווצות המונחות?
עד לפני כמה שנים, קבוצות היו נפגשות במתכונת סדורה בריטואל קבוע של יום, מקום ושעה במשך תקופה מוגדרת. לתוך המסגרת הזו נכנס מה שנכנס. תחרות על משאבי הקבוצה. חיי הקבוצה נעו במתח תחרותי ומה שהפעיל את הדינמיקה היה… התייחסות לגבולות, כלומר, הוויה של מחסור. מידה מסויימת של מאבק, גם אם מנומס ואלגנטי. רוח של פשרה שרתה באוויר. השמיכה תמיד היתה קצרה מדי. אם האחד מדבר לשני לא נשאר זמן. אם עוסקים בעניין של האחד העניין של השני לא מטופל. אם עסוקים בללמוד ולהבין אין מקום להביא לביטוי את התחושות והחוויות. אם הרגשות מציפים, מניחים הצידה את התוכנית.
על המחסור הזה דור שלם של מנחים בנו קריירה. לאנשים שהשתתפו בקבוצות היה אורך רוח ללמידה והתפתחות מתוך התסכול. בשפה המקצועית זה קבל את השם ‘התהליך’. חלק ממנו היה מאבק סמוי שמלווה במידה כזו או אחרת של פשרה והתמודדות עם הגבולות. מה שהחזיק את הקבוצה (והמנחה), היתה האמונה שבסוף תתגלה המשמעות של כל מה שעברנו בדרך.
חווית לקוח משמעותית יותר או פחות וסוג של סיכון מקצועי שנתפס כחלק מאופיו של המקצוע והדגש הושם על רכישת מיומנויות הנחיה שיסייעו למנחה להתמודד עם אירועים קבוצתיים שנובעים מחוסר נחת, לסמוך על התהליך ולהפיק למידה ומשמעות מכל מה שקורה בו. לעיתים על חשבון האפשרות לדעת בברור מה תהיה התוצאה של התהליך משום שהתהליך הוא בעל ערך משל עצמו.
אחר כך העולם השתנה.
העידן הדיגיטאלי ומהפכת המידע שינו את כללי המשחק.
הכל מהיר ועצבני. שלא נאמר חסר סבלנות ותוקפני.
ודרישות לשיפור עצמי מפה ועד אמריקה.
כאן ועכשיו, מונח שבמושגים בהנחית קבוצות מדבר על האפשרות לחוות את הרגע ולהעשיר את מיגוון המיומנויות האישיות קבל משמעות חדשה. כאן ועכשיו בדרישה. בלי דחיית סיפוקים שהיתה אבן יסוד מהותית בהנחית קבוצות בגרסת המאה ה-20.
אפס סובלנות לחפירות בלי לראות אור בקצה המנהרה ולמה זה טוב.
אנשים כבר לא מצטרפים לקבוצות רק כדי לעבור תהליך קבוצתי לשם תהליך וללא תכלית ראויה להשקעה מבחינתם. פחות פתוחים ומתמסרים רק כי… ככה. ‘מה שיוצא אני מרוצה’ כבר הרבה פחות עובד.
הם עושים את זה כדי להשיג תוצאה.
הם מגיעים כדי ללמוד איך לעשות משהו חדש או לשפר את עצמם. לעשות דברים אחרת מאשר הם עשו עד עכשיו. הם ממש לא מעוניינים שיסבירו להם איך לעשות. את זה הם יכולים למצוא ביוטיוב. הם רוצים שמישהו יעזור להם ליישם ויוודא שהם עושים את הדברים נכון (ביננו – שישמור עליהם מפני עצמם ומפני ההרגלים והנטיות שלהם). הם מאמינים שהפורמט הקבוצתי יתן להם מענה ללמידה ממוקדת ותכליתית, ומן הסתם, הם רוצים לדעת שמי שמנחה אותם יודע דבר או שניים בעניין. מצפים שהוא יהיה כזה שכבר מנוסה בעניין ומכיר את העניינים של אנשים כמוהו. מה שאומר, שבקבוצה ישבו איתם אנשים כמוהם. שלא יעכבו אותם ושלא ימשכו לכל מיני כיוונים לא רלוונטיים מצד אחד ומצד שני – לפגוש אנשים כמוהו ש’מבינים עניין’ (תרתי משמע).
ככה זה. היום כולנו דופקים חשבון על כל גרוש ועל כל דקה.
המהפכה הדיגיטאלית שינתה את הכלים (וגם את הכללים)
מבחינה זו, הזן של הקבוצות מהמאה הקודמת מתחיל להצטייר כפחות ופחות רלוונטי.
המהפכה הדיגיטאלית שינתה את פניו.
היא הגדירה מחדש את המושג הנחית קבוצות.
הביאה איתה אל עולם הקבוצות, לצד הדרישות החדשות גם אפשרויות חדשות והזדמנויות חדשות. היא הביאה איתה, גם לעולם הקבוצות, הווית שפע ותודעת שפע, שונה מהותית ומשמעותית מרעיון המחסור עליו התבססו גישות בהנחית קבוצות של המאה הקודמת.
פה נכנס לתמונה שחקן חיזוק שפעם לא היה.
האינטרנט!
ויחד איתו הרשתות החברתיות. מדורת השבט החדשה של הניו מדיה.
האינטרנט שינה את הכללים.
לפני שהקבוצה נפתחת:
האינטרנט פתח את תהליך בנית יחסי הסמכות להכרות מוקדמת של המשתתפים עם המנחה. הכרות חד צדדית שמבססת אמון מראש, כי הוא ‘מפורסם’ ו’מכירים אותו מהאינטרנט’, או לפחות שמעו עליו ברשת החברתית ודוקטור גוגל בכבודו ובעצמו המליץ עליו. ממש מה שפעם עשו העיתון, הטלוויזיה והרדיו.
ועל זה, בדיוק נאמר – אם אתה לא שם, אתה לא קיים.
וכשהנוכחות שלך באינטרנט מספרת מעבר לארוחות החג, חיות המחמד והטיולים עם המשפחה, את הסיפור של המקצועיות שלך ומשקפת את הנוכחות שלך בקבוצה באמצעות תוכן מקצועי רלוונטי שמלמד, בין השורות ומעבר למילים, גם את הנשמה היתרה שלך, הידע המקצועי שלך הופך לכח משיכה מהפנט וממגנט שמקנה לך סמכות בעיני הלקוחות שנותנים בך אמון מראש. תוכן מקצועי מקורי מזוקק, מהודק ומדוייק יודע לגרום לגולשים לדבר עליך, להפנות אליך ולפנות דווקא אליך. בלי להגיד אני ואני ובלי להעלות תמונות של תראו אותי ברכבת בדרך מעוד או לעוד לקוח מרוצה.
העבודה המשותפת בקבוצה:
האינטרנט מעמיד לרשות הקבוצה חוויה אחרת. חוויה של נגישות וזמינות מול מוגבלות המשאבים של קבוצות במאה ה-20. לעיתים עד כדי הצפה. הוא מאפשר לנו להרחיב את גבולות הקבוצה כשהוא מעמיד לרשותה מדיה מגוונת (גם בפלטפורמות של הרשתות החברתיות), שמאפשרת ומעודדת להישאר בקשר גם מעבר למפגשים הפרונטאליים שמתקיימים בחדרים פיזיים, בחדרים וירטואלים באון-ליין בזמנים הקבועים וביניהם גם באינטראקציה א-סינכרונית, כלומר – שרשרת מתמשכת של אינטראקציות, כל אחד בזמנו. גם פה תשומת הלב לגבולות מאד משמעותית ועשויה להיות עניין, רק שפה ההבניה המוקדמת משרטטת גבולות מדוייקים כמו קוים פנימיים בין מרחב למרחב. כמו חדרים במבנה שלכל חדר יש מטרה אחרת, מתנהלים בו אחרת, ומתקיימים בו בו רמה אחרת ואופי שונה של אינטימיות. אותה ה”משפחה” מתנהלת אחרת בסלון, בחדרי השינה במטבח או במרפסת. ואפרופו חדרי שינה ופרטיות, הוא מאפשר לשלב במבנה גם מפגשים פרטניים כחלק אינטגרלי בפורמט. מפגשים בין המנחה למשתתפים ואפילו בינם לבין עצמם לתמיכה הדדית מובנית ויזומה.
מה שקרה בעקבות מהפכת האינטרנט לקבוצה, הוא הפך אותה למבנה מודולארי שניתן להתאמה בסגנון אישי בהתאם לכל הצרכים, הדאגות, התופעות הטבעיות והאירועים הצפויים שנובעים מהרכב הייחודי של כל קבוצה וקבוצה. חלקי הפאזל הפכו לאבני לגו, ואמנות בנית הקבוצה במתכונת מודולארית הפכה לאבן היסוד של האפשרות להחזיק קבוצה באחריות, במקצועיות ובביטחון. וגם בפשטות, בנינוחות ובמאמץ מזערי. עכשיו אפשר לעמוד בכל הבטחה שיווקית. להבטיח וגם לקיים. באחריות, במקצועיות ובביטחון.
תהליך הלמידה:
אם בקבוצות של פעם היינו פותחים חלון ידע ומספקים מידע תמציתי על קצה המזלג ועושים כל מאמץ שיהיה מדוייק, מובן ולא יגרור דיונים וויכוחים, האינטרנט מאפשר לנו היום להפריד את הידע מההתנסות בו. חסל סדר “להספיק את החומר”. מכינים את החומר פעם אחת. עדיין חשוב שיהיה תמציתי ומדוייק, מובנה ומעניין, ובעיקר – שימושי, כל מה שבאמת צריך (ואפילו מביאים “מרצה אורח” ביחס למידע משלים שאין לנו בקיאות מספקת בתחום שלו), ללא הגבלת זמן אוויר, כותבים אותו או מקליטים אותו בקבצי שמע או סרטונים, כולל חומרי עזר, הרחבה והעמקה. כולל עוד מיני טובין שימושיים שעוזרים ליישם את מה שבשבילו התכנסנו. כך שכבר בתכנון, כשאנחנו רואים בעיני רוחנו את אוכלוסיית היעד, אנחנו מזהים כל מה שצריך כדי לעמוד בהבטחות וממיינים – מה לומדים לבד (כמו שפעם קראו במאמרים ידע תיאורטי), מה עושים כעבודה עצמית פנימית, כל אחד עם עצמו, ומה עושים ביחד, כשהאינטראקציה באמת נחוצה, כמו מעין מגרש אימונים, כך שמקדישים את זמני המפגש ליישום, לתרגול, לעיבוד והשראה האחד מהשני. מה עושים בחדר פיזי ומה בווירטואלי? מה דורש קרבה ומה יוצר קרבה? איפה ואיך תומכים בעבודה אישית ואיך מנהלים את העניינים בזרימה טבעית וברורה במעבר בין המרחבים? איך ואיפה הנוכחות של המנחה תומכת בקבוצה ואיפה היא מיותרת ואולי מפריעה? מה מקומם של רגשות ואיך מתנהגת הישות הקבוצתית בכל חדר וחדר? איך בונים את הבית המשותף כדי שלכולם יהיה בו מקום ראוי ומוערך, יענה על כל הדרישות וכל הצרכים?
ככל שנשקיע יותר באיסוף המידע המקדים, נבין את עצמנו, כמנחים, ונכיר את אוכלוסיית היעד לעומק נוכל לזהות את אבני הלגו המתאימות ביותר. או אפילו ליצור אותן.
והעלות?
המצב היום בתחום הנחית קבוצות מאד מעניין.
יש לו דינמיקה משל עצמו. תמחור והצעות מחיר הפכו לעניין ששווה לתת עליו את הדעת.
התעריפים במגזר הציבורי שהמגזר השלישי התיישר לפיהם הם בגדר בלתי אפשריים. קשה לגמור איתם את החודש גם כשהיומן מלא הכיס ריק. יחד עם זאת, אנחנו יכולים לזהות קבוצות יוקרה שאנשים משלמים הרבה מאד כסף כדי להשתתף בהן.
מה ההבדל בין אלו לאלו?
המעבר ממקצועיות לפרנסה מכובדת ומכבדת מחייב התייחסות לתודעה עסקית, בחינה של תחושת הערך ותודעת כסף.
הרבה (מדי) מנחים שוברים לעצמם את הענף שהם יושבים עליו. מתיישרים לפי התעריפים הציבוריים (שביננו, הולמים הרבה פעמים את אותן שיחות פנימיות שהזכרתי קודם – אני עוד לא מספיק… ומה יהיה אם… ואולי יקרה ככה וככה..) ועובדים כמעט בחינם.
לעומתם, מנחה בעל ‘שם’, מוכר ומפורסם, עם נוכחות מקצועית מאד מדוייקת באינטרנט, מנוסה ומיומן בסדנת דגל שגם תפורה עליו בדיוק וגם תפורה לאוכלוסית יעד מוגדרת, נתפס, כמעט באופן אוטומטי כבעל אוטוריטה וכסמכות מקצועית, שהשתתפות בקבוצה שלו שווה כל השקעה.
מעבר לכך, המבנה המודולארי של הפעילות בקבוצה מאפשר לו לכסות את הכל ולהצליח לקיים את ההבטחה שלו במקצועיות, אחריות ובטחון.
הוא מאפשר לכולם להרוויח – לתת הרבה יותר באותו המחיר בלי לצאת בהפסד – win-win במיטבו.
והתהודה עושה את שלה.
הופכת לגלגל של שיווק מפה לאוזן. אנשים מדברים, חבר מביא חבר. המוניטין מתפשט. מדברים עליו כשם דבר בתחום. הוא נחשב לספץ בתחומו. עם הצלחות מוכחות. פונים אליו. מפנים אליו. והוא כבר לא צריך להתכופף לפי התעריף הציבורי, גם אנשים פרטיים וגם גופים וארגונים מתיישרים לתעריפים שהוא בחר. אנשים מבינים מה הם מרווחים מהשתתפות בקבוצה וסוגית העלות הופכת זניחה לעומתה, ובצדק. הם רואים בה השקעה בטוחה. וגם זה, בצדק.
מקל על השיווק, מקל על קבלת החלטות צרכניות, מקל על הנשימה ומקל על הנשמה.
וככל שהמסרים וההבטחות השיווקיות יותר ממוקדים, ברורים ומדוייקים, האנשים המתאימים מרגישים ומבינים שזה בדיוק בשבילם, מתאים להם בול. אפשר לנשום לרווחה. לא צריך לשכנע. לא צריך להתחנן. לא צריך לא ויטמין P ולא מרפקים, לא עור של פיל ולא לעגל פינות. רק לדאוג שיכירו אותנו ויבינו שיש לנו מה להציע בתחום המקצועי שלנו. משהו שמאד מאד שווה להם להגיע ולהשתתף בו.
ועל הדרך גם הרווחנו ציפיות מתואמות מראש.
ולמה זה הרווחנו? כי צפיות הן כח מניע בדינמיקה הקבוצתית. מספיק שאחד מאוכזב וממורמר, סתם בגלל דברים שלא היינו ברורים לגביהם בתהליך השיווק והמיון, הוא עלול, לא תמיד באופן מודע, ‘לחרב את הגינה ולחרב את המצב רוח’. לכולם. לזלול את משאבי הקבוצה ולהניע תנופה שלילית במרחב.
אז…?
היום, להפוך למנחה מפורסם באינטרנט, כל אחד יכול. הרדיו והטלוויזיה כבר לא מהווים גורם מסנן וחסמי כניסה מחוזרים. מידע מקצועי שימושי נעשה כח משיכה. כך, הפצה של תכנים מבססת את השם שלנו כאוטוריטה, ‘אחד שיודע’, שיש לו דעה, שיש לו ‘מילה’, כזה שהשם שלו עולה במיידית כשמדברים על משהו בתחום שלו. סמכות מקצועית, דמות משמעותית מתווה קו ומובילה דעה בעניין מאד ‘חם’ ו’בוער’ לאוכלוסיית יעד מאד הומוגנית. ככה זה, תוכן מקורי, ייחודי, שימושי, מזוקק, מהודק ומדויק עושה את העבודה ויוצר את התהודה.
לא צריך לשבת ולחכות לקבוצה שתפורה עליך בדיוק.
אפשר לתפור אותה בדיוק לגזרה שלך.
וכשזה זה – אז זה זה!
בדיוק זה!
אפשר להבטיח הבטחות, לעמוד מאחוריהן באחריות, בביטחון ובמקצועיות.
וכבר לפני שמתכנסים – גם המנחה וגם המשתתפים מרגישים בבית, בטוחים שהם נמצאים במקום הנכון. שהקבוצה הזו נולדה ממש ובדיוק בשבילם. מתאימה להם כמו כפפה ליד.
כל מה שנשאר זה להגיע נינוח, רגוע, סבלני ופנוי להקשבה, גם למה שנאמר וגם למה שלא נאמר, להתבונן, לאסוף מידע להפוך למעין ססמוגרף אנושי שקורא את תמונת המצב, גם של כל אחד מהמשתתפים וגם של הקבוצה, יחד ולחוד. לקיים דיאלוג סמוי עם הישות הקבוצתית כדי לזהות בדיוק מה מציק לה ומה היא צריך כדי להתפתח ולממש את הפוטנציאל שלה, של חברי הקבוצה ושלך, כמנחה. הוא מגיע לקבוצה נינוח, כל תשומת הלב שלו בקבוצה, משאבי ההנחיה שלו פנויים, החומר מוכן מראש, הוא “עובר” מובן, מעניין, מקורי וחדשני – “בדוק” על ידי המחזורים הקודמים, ומכאן – לא משנה מה המחיר, תמיד ירגישו שקבלו יותר ממה שמצופה תמורת כזה עושר שמכסה אותם מכל הכיוונים. הנחית קבוצות שמתייחסת, משפיעה ומעצבת חווית לקוח של שביעות רצון, ועם הבניה נכונה גם עם טעם של עוד. (וב-מק-רה ה’עוד’ כבר תוכנן וכל מה שנשאר הוא להציע, לעיתים קרובות אפילו זה לא נחוץ. הם כבר מבקשים בעצמם עוד).
והנה הסוד הגדול מתגלה.
גם מקצועיות, גם אחריות וגם בטחון לא נולדים במפגשי הקבוצה.
הם מתפתחים ומתגבשים מאחורי הקלעים
הם באים לביטוי במפגשים האלה והם הולכים ומשתפשפים עוד יותר עם הניסיון.
ולא. זה אמנם לא קורה בין רגע, אבל זה ממש לא צריך לקחת 20 שנה.
להנחות קבוצה באחריות, בביטחון ובמקצועיות?
השאלה הזו מעסיקה אותי הרבה מאד שנים.
לימדתי הנחית קבוצות. לימדתי בקורסים ללימודי תעודה מספיק מחזורים בתוכניות הכשרה למנחי קבוצות כדי להבין שמשהו מתפספס פה בדרך.
הרומן שלי עם הרעיון הדיגיטאלי יצא לדרך כבר במחזור הראשון כשאנשים הוציאו מחברות ומחשבים אמרתי להם שהם יכולים לשחרר. לא שהם שחררו כל כך מהר. ברור. חששו להפסיד חומר. הבטחתי שאשלח להם קבצים עם התכנים. הם עדיין היו עסוקים ב-מה אמרת? אפשר את המשפט הזה עוד פעם? חייכתי וחזרתי ‘על החומר’. במפגש השני, אחרי שהם קבלו במייל את הקבצים עם תוכן מובנה ומפורט, הם כבר בכלל לא הוציאו את המחברת. למעט כשביקשתי לכתוב תובנות. הבנתי שכשהצורך בביטחון שלא לפספס שום דבר נירגע יש פניות למה שקורה בקבוצה ולהתמסר להתנסות בלי רעשי רקע על החמצה והפסד.
הבנתי שמתבקשת גישה חדשה ללימודי הנחית קבוצות ולהכשרת מנחי קבוצות עצמאים.
הכשרה שמציידת מנחי קבוצות בכלים מקצועיים שבכללם גם כלי שיווק וחשיבה כלכלית.
כלים להתמודד עם שוק הקבוצות והסדנאות ולממש את הפוטנציאל שבהבטחה ללמוד הנחית קבוצות. וגם להצליח ‘לעשות עם זה משהו’.
לא עוד מנחה ‘מקצועי’ אלא מנחה מקצוען.
מנחה ספץ בתחומו וספץ בקבוצות שבהן הוא מיומן.
יודע מה הוא עושה ולמה, מבין ויודע להגיד את זה.
נוכח במרחב שלו ו’שוחה’ בעניינים.
אפשר לזהות הגיון מקצועי מאחורי ההחלטות שלו.
התפטרתי מכל המקומות בהם לימדתי והעברתי את עצמי את הדרך הלא פשוטה, שהלכה והתגבשה בלי שיהיה מי שיראה לי את האור בקצה המינהרה. היו רגעים של שבירה וייאוש בדרך. שאלתי את עצמי – מה את עושה לעצמך? שלא נדבר על הנשמות הטובות שהסבירו לי שאני סתם מתעקשת ולמה אני חייבת לסבך את עצמי ואת העניינים. אבל זה היה חזק ממני.
עברו כמה שנים, עשיתי כמה וכמה דברים ש”הביאוני עד הלום”. התמודדתי עם הקשיים והעדר החיבה לטכנולוגיה, התמודדתי עם הפחד והלחץ שכרוך ביציאה לאינטרנט באמירה מהוססת ולא מגובשת שהיה בה גם משהו מתריס. הלכתי בין הטיפות, דייקתי ודייקתי ודייקתי עד שהרגשתי שעליתי על הדרך ועל הנוסחא.
נוסחת הנוכחות. נוסחה של דיוק והתאמה.
וידאתי ושהיא עובדת. ולא רק לי. לכל המנחים שליוויתי בדרכם המקצועית בשנים האחרונות.
כשהרגשתי בשלה להציע להצטרף אלי לדרך בביטחון, אחריות ומקצועיות לקחתי על עצמי ליצור תוכנית הכשרה למנחי קבוצות עצמאי שמובנית ומותאמת למה שבאמת צריך. גם בשביל בטחון וגם בשביל אחריות מקצועית. לבנות תהליך הכשרה שמשקיע את עיקר האנרגיה בלהיות group-maker – בונה קבוצות בתהליך דיוק, סינון והתאמה שמתחיל בדיוק פנימי, דרך תכנון המרחב הקבוצתי שיתן מענה לצרכי ההתפתחות של הקבוצה והמשתתפים בה, ממשיך בתהליך השיווק והפרסום שמזמין את אוכלוסיית היעד המתאימה, דרך תהליכי המיון, הרישום, פתיחת הקבוצה והנחיה שלה לכל אורך שלבי ההתפתחות שלה, עד לסיום בריא ומעצים ואפילו אחריו.
אז אם בחרת להנחות קבוצות באופן עצמאי, או שיש לך כוונות כאלה,
אני מזמינה אותך לצאת איתי לדרך.
דרך מיוחדת פנימה.
לעשות איתי, עם צוות מורים מיומן ועם קבוצות עמיתים את הדרך, כל אחד בדרכו המיוחדת.
לגלות באמצעים יצירתיים את קול הנשמה הייחודי לך ולתת לו ביטוי ונוכחות בהנחיה ובבחירת קבוצות הדגל. ביצירת מבנים ומרחבים שישרתו את הקבוצה ואת מטרותיה ותכנים מקוריים גם להפעלות הקבוצה וגם לפרסום באינטרנט.
אני מזמינה אותך ללימודי הנחית קבוצות שמכינים אותך לחיים עסקיים עצמאים – הרבה מעל ומעבר למיומנויות הנחיה.
תוכנית הכשרת מנחי קבוצות ייעודית מותאמת במיוחד לבעלי רקע מקצועי באימון, ייעוץ, חינוך, הדרכה וטיפול קונבנציונאלי או אלטרנטיבי.
קורס הנחית קבוצות עם אקס(טרא) פקטור של הכוונה אישית להתאמה מקצועית לידע, לכלים ולאני מאמין המקצועיים של כל אחד ואחד.
תהליך מובנה וממוקד שבו, יד ביד – צעד אחרי צעד, משבוע לשבוע, כל אחד מהמשתתפים מתכנן את קבוצות הדגל שמתאימות לקריירה המקצועית שלו, מפתח את המיומנויות המתאימות לו להנחות אותן בסגנון האישי שלו ויוצר את הכלים המתאימים לפרסם אותן באינטרנט.
לא עוד מידע לשימוש ‘על הדרך’
לא עוד תעודה לתלות על הקיר
לא עוד ידע להשכלה כללית
לימודי תהודה!
(גם) באינטרנט
לפרטים נוספים על קורס הנחית קבוצות
שמכשיר מנחי קבוצות עצמאים
אם הפוסט הזה הואיל לכם במשהו,
אני יותר מאודה לכם על שיתוף שלו ברשתות החברתיות.
וכמובן, אשמח גם לשמוע מה דעתכם בנושא פה - למטה בתגובות.
להתראות בחדרי הסדנאות,
בת-חן
הירשמו כמנויים בערוץ היוטיוב שלי
הירשמו לערוץ היו-טיוב שלי וקבלו עדכונים שוטפים על סרטוני וידאו חדשים בתחום הנחיית הקבוצות והסדנאות.
רק הקליקו כאן על הכפתור ואתם מנויים
קורס הנחיית קבוצות
תוכנית מהפכנית להכשרת מנחי קבוצות עצמאים
כל מה שצריך ורק מה שצריך כדי להנחות קבוצות עומק תהליכיות
בעולם המתקדם של המאה ה-21
בביטחון, אחריות ומקצועיות
במה אוכל לעזור לך?
האנציקלומדיה
מושגי יסוד בהנחיית קבוצות
מיזם שיתוף ידע
למנחי קבוצות וסדנאות
הפעם, במקום 'לעשות את...',
מורים להנחית קבוצות
'מדברים על...'
4 מורים, במהלך כ-4 שעות
מסבירים 14 מושגים בסיסיים
בהנחיית קבוצות מקצועית,
כל אחד מהזוית שלו
לפרטים והרשמה לחץ כאן
הקמפוס הדיגיטלי לשרותך
מוצרי מידע מחכים לך 'כאן ועכשיו'
מוצרי מידע שעשויים לעניין אותך
אתגר האתר
המפתח לשיווק סדנאות באינטרנט: מסרים שיווקיים ותקשורת ממגנטת - איך לתת לגולש באתר האינטרנט תחושה שהסדנאות שלך נותנות לו בדיוק את מה שהוא רוצה?
פיתרון עם יתרון
בידול סדנאות – איך לגלות את הגורם ה(לא) סודי של מנחה מבוקש יותר מאחרים בלי להצטרך להתפשר על מחירים?
סדנת מאסטר
סדנת הדגל של העסק שלך - איך ליצור סדנת בסיס מקורית, קצרה, מודולארית ופשוטה להנחיה שגורמת למשתתפים לבקש המשך?
פוסטים נוספים בבלוג
[/et_pb_ccfcm_facebook_comments_module]
